מה אנשים מאושרים מבינים שאנחנו לא

תאריך הוצאה לאור: 2019-12 מס' עמודים: 194   אֱלֹהִים אוֹהֵב אוֹתִי עַד מְאוֹד וְהֶחְלִיט לְהַגְדִּילֵנִי עוֹד וָעוֹד הִנְנִי מְלֵאָה בְּחֵן וּבְחֶמְאָה.   כל מה שכתוב הוא אמיתי. תלוי איך מגדירים אמיתות. חלקן שלי וחלקן של מישהו אחר. לפעמים אני הדמות הראשית ולפעמים הדוברת, אך לרוב אני הצופה מהצד. הקשר בין הדמויות והאירועים לבין המציאות מקרי בהחלט, או שאולי לא, כנראה לא. כל מי שחווה שברון לב ואהבות שעזבו טרם זמנן, וכל אחד שחלם על חיים אחרים, עשוי להבין כל מה שאנשים מאושרים לא מבינים.   מישל רוז, ילידת סתיו 97', חירשת מלידה, בת לאבא פיזיקאי ולאמא ציונית.

אֲנִי אַסְטְרוֹנָאוּט שֶׁנִּשְׁכַּח מֵאָחוֹר, בֶּחָלָל הַחִיצוֹן.

לְמַעַן הַדִּיּוּק - אֵינֶנִּי אַסְטְרוֹפִיזִיקַאי מְדֻפְְּלָם אוֹ טַיַּס קְרָב לְשֶׁעָבַר. בְּקשִׁי בַּגְרוּת מְלֵאָה וְשֵׁרוּת עָרְפִּי; כַּף רַגְלִי לֹא דָּרְכָה עַל הַיָּרֵחַ מֵעוֹלָם, וְלֹא עָזַבְתִּי אֶת אַרְצִי מֵעֵת הִוָּלְדוּתִי (אָכֵן, בְּסִינַי בִּקַּרְתִּי פְּעָמִים בּוֹדְדוֹת בֵּין 67' לִ-82', אַךְ עוֹד כְּשֶׁהָיְתָה שֶׁלָּנוּ).

וְלַמְרוֹת זֹאת אֲנִי אַסְטְרוֹנָאוּט שֶׁנִּשְׁכַּח מֵאָחוֹר - תָּקוּעַ בְּגוּפִי וּבִבְדִידוּתִי שֶׁנִּדְמֵית נִצְחִית כְּגָדְלוֹ שֶׁל הַיְּקוּם.

הַחַיִּים חוֹלְפִים לָהֶם בִּמְהִירוּת הָאוֹר מוּל עֵינַי. שָׁעָה אַחַת בִּמְחִצָּתִי, וּלְפֶתַע עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים בְּכַדּוּר הָאָרֶץ בְּלִי מֵשִׂים לֵב.

הִנְנִי צוֹפֶה מֵהַצַּד, מֵרָחוֹק - אֵינִי טוֹרֵחַ יוֹתֵר לִרְדֹּף אַחַר פִּסּוֹת הַזְּמַן הָאָבוּד.

בִּמְקוֹם לָתוּר אַחֲרֵי זִכְרוֹנוֹת שֶׁמִּתְמוֹסְסִים בָּאַטְמוֹסְפֵרָה, אֲנִי מַעֲדִיף לְנַסּוֹת לִלְכֹּד כּוֹכָבִים נוֹפְלִים; הֵם מַזְכִּירִים בִּמְעַט אֶת קוֹרוֹתַי.

כַּמָּה פּוֹטֶנְצְיָאל הָיָה עוֹמֵד לְמִמּוּשׁ, כַּמָּה עָצוּב הוּא סוֹפָם בְּטֶרֶם עֵת.

אֲחוּזֵי הַחַמְצָן מַמְשִׁיכִים לָרֶדֶת, גּוּפִי אֵינוֹ חָזָק כְּבֶעָבָר. לוּ הָיִיתִי זוֹכֵר בְּבֵרוּר כַּמָּה דַּקּוֹת אוֹ שָׁנִים נוֹתְרוּ לִי - הָיִיתִי סוֹפֵר לְאָחוֹר בְּוַדָּאוּת.

וְאוּלַי הִתְמַזֵּל מַזָּלִי לִשְׁכֹּחַ שֶׁרְגָעַי הֵם סְפוּרִים.

כִּי אֲנִי הוּא הָאַסְטְרוֹנָאוּט שֶׁנִּשְׁכַּח מֵאָחוֹר - בֶּחָלָל, אֵיפֹה שֶׁנִּדְמֶה כִּי הַזְּמַן עוֹמֵד מִלֶּכֶת, בֵּין קִירוֹת בֵּיתִי.

הַזְּמַן עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ לְאַחַר שֶׁהִיא עָזְבָה - הוּא הָפַךְ אֶת הַמָּקוֹם הַחַם וְהַמֻּכָּר לְחָלָל רֵיק וּמְנֻכָּר.

אוֹמְרִים שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹצֵם עֵינַיִם וּמִתְהַלֵּךְ בְּבֵיתְךָ מִבְּלִי לְהִתָּקֵל בְּדָבָר - זֶה אוֹמֵר שֶׁזֶּהוּ בֵּיתְךָ הָאֲמִתִּי.

מַדּוּעַ אֲנִי מַכִּיר כָּל סֶדֶק וּרְבָב, אַךְ אֵינִי מַרְגִּישׁ כִּי זֶהוּ מְקוֹמִי הַטִּבְעִי?

אוּלַי כִּי בַּיִת הוּא אֵינוֹ מָקוֹם, הוּא הַרְגָּשָׁה.

הוּא לֹא מֻגְבָּל לְאַרְבַּעַת הַקִּירוֹת, הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה - הוּא הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלְּךָ.

אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ בַּבַּיִת בְּכָל מָקוֹם.

בִּמְיֻחָד כְּשֶׁאֲהוּבָתְךָ בִּמְחִצָּתְךָ.

אַךְ לְאַחַר שֶׁהִיא עָזְבָה, אֲנִי חַי אֶת חַיַּי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אַסְטְרוֹנָאוּט שֶׁנִּשְׁכַּח מֵאָחוֹר, כָּךְ כּוֹאֶבֶת פָּחוֹת הָעֻבְדָּה שֶׁהִיא אֵינֶנָּה אִתִּי יוֹתֵר.