נָעִים מְאוֹד, אֲנִי גּוּר.
רוֹצִים לִהְיוֹת חֲבֵרִים שֶׁלִּי? הָעִנְיָן סָגוּר!
אֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב בַּעֲלֵי חַיִּים, בִּמְיֻחָד כְּלָבִים.
גַּם הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי, וּלְשַׂחֵק אִתָּם כֵּיף לִי וְנָעִים.
אֲנִי גַּם מְאוֹד אוֹהֵב חֲבֵרִים,
נֶהֱנֶה לְהַצְחִיק אוֹתָם וְלַעֲשׂוֹת קְצָת שִׁגּוּעִים,
אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ זֶה קוֹרֶה לִי,
לִפְעָמִים, בֶּאֱמֶת בְּלִי כַּוָּנָה,
אֲנִי מֵצִיק לָהֶם וְגַם מַפְרִיעַ לַמּוֹרָה,
וְאָז כֻּלָּם מִתְרַגְּזִים עָלַי וְכוֹעֲסִים נוֹרָא.