נסיכה של אבא

במקלחת היא בודקת אם יש לו כחולים. היא מפחדת.
אם היו נשארים לו כחולים זה ממש סימן.
סימן שהיא לא יכולה להיות אימא.
מטומטמת.
הרי היא ידעה שהיא לא צריכה להביא ילדים לעולם.
על מה היא חשבה?
לא נשארו לו כחולים.
"זה בכלל לא כואב…" הוא אמר וביקש להמשיך לשחק ושתפסיק להטריד אותו בשאלות.
היא התבוננה בעיניו ותהתה מה הוא חושב עליה מאחורי הכחול הזה.
איזו אימא הוא יזכור כשיהיה גדול?
הוא יזכור את הרע? הוא יזכור את הטוב? גם וגם?
היא משכיבה אותו לישון, נשכבת לצדו ומנשקת את עורפו, מחבקת אותו מכל הכיוונים ושואפת אותו עמוק לתוכה. ככה מרגישים כשאוהבים עם כל התאים בגוף.
הוא נרדם, והיא ממשיכה ללטף אותו וללחוש לו שהיא אוהבת אותו, משתוקקת לעטוף אותו באהבה גדולה עד כדי כך שתמחק את הצהריים מהזיכרון שלו.
הוא כזה רך ותמים.
באמת שהיא לא מבינה איך יכלה לעשות את זה.
איזה בן אדם עושה דברים כאלה לילדים שלו?
דפוקה. היא דפוקה.
היא מייסרת את עצמה עוד קצת ליתר ביטחון.
אולי בפעם הבאה היא תצליח לחשוב פעמיים ולעצור בזמן.