פניני חיים

פניני חיים,  ספרו של יוסי ענסי, הוא מקבץ סיפורים ושירים על אהבה, זיכרון, געגוע, רומנטיקה ואובדן, ומעל לכול,  אהבת האדם. הסיפורים מבטאים מנעד רחב של נושאים ונקראים בשקיקה, והדמויות בהם, חלקן מתוך חייו של המחבר, מהלכות קסם על הקוראים. השירים המרגשים, רובם ככולם, מוקדשים לאהובת ליבו, שותפתו לחיים. כתיבתו של המחבר פיוטית, מלאה ברגש, נוגעת ומעניינת.  

אשת נעורי

עִמִּי מִשַּׁחַר נְעוּרַי

רֵאשִׁית אוֹנִי וַעֲלוּמַי

וּמִי יִתֵּן עַד גְּבוּרוֹתַי

כּוֹכָב מֵאִיר נְתִיבוֹתַי.

אִתִּי גּוֹמֵאת מִשְׁעוֹלַי

נוֹשֵׂאת עִמִּי עֶגְלַת חַיַּי

יָדֵךְ תּוֹמֶכֶת בִּכְתֵפַי

וְעַל שִׁכְמֵךְ עֹל צְרוֹרוֹתַי

בַּלָּאט שׁוֹמֶרֶת צְעָדַי

אִתִּי הָיִית בַּאֲסוֹנַי

וְאַתְּ נִחַמְתְּ יְגוֹנוֹתַי

וְאַתְּ מָחִית אֶת דִּמְעוֹתַי

הָיִית מָזוֹר לְמַכְאוֹבַי

מִמֵּךְ שָׁאַבְתִּי כּוֹחוֹתַי

וְלָךְ כָּל אֶלֶף תּוֹדוֹתַי

עַל הֲבִינֵךְ שִׁגְיוֹנוֹתַי

אֶת רִגּוּשַׁי וְרִגְשׁוֹתַי

וְהַתְּשׁוּבָה לִתְהִיוֹתַי

וְאַתְּ נוֹשֵׂא חֲלוֹמוֹתַי

וְאַתְּ פִּסְגַּת חֶזְיוֹנוֹתַי

וְאַתְּ חִשְׁקִי וּתְשׁוּקוֹתַי

וְאַתְּ הִיא כָּל מַעֲיָנַי

וּכְמוֹ חַמְצָן מֵרֵאוֹתַי

זוֹרֶמֶת אַתְּ בְּתוֹךְ עוֹרְקַי

וְאַתְּ יֵיְנִי וְשִׁקּוּיַי

וְאַתְּ תַּבְלִין מְזוֹנוֹתַי

וְנִיחוֹחֵךְ בְּטַעֲמַי

וּבָךְ נָבְטוּ כָּל שׁוֹשַׁנַּי

וְתִפְרַחְתָּם מִלְּאָה חַיַּי

הָיוּ יַלְדֵי שַׁעֲשׁוּעַי

כַּיּוֹם הֵם נֵס גַּאֲווֹתַי

וּמִשְׁעָנִי וְתִקְווֹתַי

עַל כֵּן נִשְׁבָּע חֵי אֱלוֹהַי

יָקַרְתְּ לִי כְּבָבַת עֵינַי

וְעַד תִּכְלֶה שִׁירַת חַיַּי

אַתְּ הַיְּקָרָה בְּאוֹצְרוֹתַי

וּמִי יִתֵּן עֲרוֹב יָמַי

יָדֵךְ שְׁלוּבַת אֶצְבְּעוֹתַי

וַחֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹתַי

זוֹכֶרֶת עִם זִכְרוֹנוֹתַי

זֹאת הַקְּדוֹשָׁה בִּתְפִילוֹתַי

עַל כִּי הִנֵּךְ שִׁירַת חַיַּי

וְלָךְ אַקְדִּישׁ פִּזְמוֹנוֹתַי

נָעַמְתְּ לִי אֵשֶׁת נְעוּרַי.

לצעוד איתך

עוֹבֶרֶת הִנָּךְ בְּמִשְׁעוֹל הַחַיִּים

בְּצַעַד אֵיתָן וְאַמִּיץ וְרַב כּוֹחַ

בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ זְרוּעַת מִכְשׁוֹלִים

וְלֹא בָּהּ מַרְגּוֹעַ וְהֶרֶף מָנוֹחַ.

לֹא סְלוּלָה הִיא הַדֶּרֶךְ

לֹא מֶרְחָב וּמִישׁוֹר בְּאִבֶּיהָ

לֹא אִילָן, לֹא כַּר דֶּשֶׁא, לֹא פֶּרַח

לֹא הֲדַס אוֹ יַסְמִין לְפָאֵר אֶת שׁוּלֶיהָ

חַתְחַתִּים הִיא הַדֶּרֶךְ

מַעְלָה וּמִדְרוֹן

וְעִקּוּל וּפְתַלְתֹּל

וְנַדָּל וְצִפְעוֹן

וְעַקְרָב וּשְׁפִיפוֹן

חֲבוּיִים לְמַכְבִּיר

בֵּינוֹת אֶלֶף טְרָשֶׁיהָ

וַאֲנִי עִמָּדֵךְ בְּזֶה הַמִּשְׁעוֹל

נֶאֱמָן לִימִינֵךְ תָּמִיד אֶהְיֶה פּוֹסֵעַ

לֹא אוֹבִיל וְלֹא אֲזַנֵּב

לֹא אָאִיץ וְלֹא אֶתְמַהְמֵהַּ

לֹא מִלְּפָנַיִךְ אֶצְעַד בְּגָאוֹן

לְמַעַן לֹא יִסָּתֵר הַנָּתִיב מֵעֵינַיִךְ

וְלֹא לְהָאֵט מַהֲלַךְ פַּעֲמֵךְ

וְלֹא לְהַלְאוֹת אֶת קֶצֶב חַיַּיִךְ

גַּם מֵאָחוֹר לֹא אֲלַוֶּה מַסָּעֵךְ

כְּדֵי לֹא לְהָחִישׁ מַהֲלַךְ צְעָדַיִךְ

וְלֹא לְחַלֵּל אֶת יְפִי צִלֵּךְ

בְּמִרְמַס מִנְעָלַי בְּלֶכְתִּי אַחֲרַיִךְ

וּלְמַעַן לֹא תִּהְיִי מְסִבָּה רֹאשֵׁךְ לְאָחוֹר

לִרְאוֹת אִם עוֹדֶנִּי שׁוֹמֵר עִקְבוֹתַיִךְ

לִהְיוֹת מְאַסֵּף וּמָגֵן אֲחוֹרַיִךְ

רַק לְצִדֵּךְ אֶהְיֶה מְהַלֵּךְ

כָּךְ... כְּתֵפִי לִכְתֵפֵךְ בְּעֶדְנָה נוֹשֶׁקֶת

וְאֶהְיֶה לָךְ מַטֶּה וּמִשְׁעָן וּמִסְעָד

וְיָדִי אֵיתָנָה אֶת מָתְנֵךְ חוֹבֶקֶת

וּבְצַעַד מָדוּד מְתֹאָם וְסָדוּר

לְקֶצֶב מִפְסַע פַּעֲמֵי עֲקֵבַיִךְ

לִהְיוֹת לָךְ מָגֵן כְּסֶלַע אֵיתָן

וְלַחַן קָדוֹשׁ לְזֶמֶר חַיַּיִךְ

וְאִם יֻתַּשׁ כּוֹחֵךְ מִתְּלָאוֹת מַסָּעֵךְ

אֵֶשָּׂאֵךְ עַל כַּפַּי כִּבְיוֹם כְּלוּלוֹתַיִךְ

וְאִם מֵאֶבֶן וְנֶגֶף תִּמְעַד כַּף רַגְלֵךְ

אֶפֹּל וְאֶהְיֶה כְּמַרְבָד לְרַגְלַיִךְ

יוֹם יָבוֹא וְיָמִיר אֶת פָּנָיו הַמִּשְׁעוֹל

וְהָפַךְ נְתִיבוֹ מֵעָקֹב לִישֹׁרֶת

לֹא סֶלַע, לֹא טֶרֶשׁ לֹא עִקּוּל וּפְתַלְתֹּל

לֹא פַּח וּמוֹקֵשׁ וְלֹא מַהֲמֹרֶת

הֲדַס וְיַסְמִין לְאָרְכָּהּ שֶׁל מִדְרֶכֶת

פְּרִיחַת הֲדָרִים וְנַרְקִיס וְרַקֶּפֶת

צִבְעוֹנִי וְלִילָךְ וּצְחוֹר חֲבַצֶּלֶת

וְנִיחוֹחַ שׁוֹשָׁן בִּשְׂדֵרַת אִזְדָּרֶכֶת

אָז בִּקְצֵה הַמִּשְׁעוֹל הַהוֹלֵךְ וְקָרֵב

עֵת יַבְלִיחַ לוֹ זֹהַר הָאוֹר הַמְּיֻחָל

אֲאַמֵּץ אֶל לִבִּי אֶת גּוּפֵךְ הַיָּגֵעַ

וְאֶמְחֶה מִלֶּחְיֵךְ אֶגְלֵי יֶזַע וָדֶמַע

וּמֵי מַעְיָן אֶצֹּק עַל רֹאשֵׁךְ

לִשְׁטֹף אֶת אֲבַק הַדְּרָכִים מִשְּׂעָרֵךְ

וּבִדְבַשׁ וְחָלָב אַרְוֶה צִמְאוֹנֵךְ

וּבְפַת וּמֶלַח אַשְׂבִּיעַ נַפְשֵׁךְ

וּבְיֵין הָרֶקַח אָשִׁיב אֶת רוּחֵךְ

וְאֶת יָדִי בְּיָדֵךְ אָז אֶתֵּן

וְנַשְׁלִיךְ אַחֲרֵינוּ עַצְבוּת וּשְׁקִיעוֹת

וּבְרֶגֶל קַלָּה וְלֵב מִתְרוֹנֵן

נָחִישׁ פְּעָמֵינוּ אֶל נֹגַהּ זְרִיחוֹת

וּכְמוֹ אֶת כָּל תְּלָאוֹת הַמַּסָּע

מֵהֶם יַחַד כָּרַעְנוּ וְשַׁחְנוּ אַפַּיִם

כָּךְ גַּם אֶת אֹשֶׁר תִּקְוַת הַזְּרִיחָה

גַּם אוֹתָהּ נַחֲלֹק כַּנֶּדֶר בִּשְׁנַיִם

לימים אין שמש ולילות אין כוכב, ורק קרן אור קטנה, רכה ומנחמת, הבוקעת מבין ידינו השלובות באהבה, מאירה את חיינו.