פרשיר נשי

כריכה רכה, 66 עמ', פורמט 14.5/21, פברואר 2023

כל אחת
צריכה לזכור
ולהזכיר
לסביבתה
שכל מקום
בו היא עומדת
קדושה היא
אדמתה
ויש בה כוח
לא לשכוח
הבטחה ישנה
להביא לָעולם גאולה
באהבה ובאמונה.

אלפי שנים ושינויים עברו ועוברים על הבריאה ועלינו, מהפכות, אסונות, מלחמות וגם קדמה, התפתחות ורעיונות חדשים.
אך האדם בבסיסו, ברגשותיו ובנפשו נשאר כשהיה,
מלא תהייה, רצון לעשייה, ובוחר בכל רגע...
והתורה היא לו מפה שלא השתנתה,
נוצרה עם הבריאה בידי בוראה והכול נכתב בה.
לקרוא את הפרשה, זה להלך בה ולמצוא את עצמי,
את דורי, את המציאות כבמטאפורה לשאוב ממנה כוחות ונוחם וגם כיוון.

במקום מבוא
פרשה נשית
מתפתלת לי הדרך
בין פרשות חיי השונות
ובכל שבוע נוסף כרך
של מאורעות ותחנות
לפעמים אני נבחרת
לפעמים בורחת
אך גם כשאני בוערת
את הכיוון איני שוכחת
לפעמים עוזבת
עומדת מן העֵבֶר האחד
לפעמים כואבת
את הפירוד הַחַד
בין שְׂנָאוֹת וּקְנָאוֹת
מְתַמְרֶנֶת
מפצלת לי מַרְאוֹת
מתכוונֶנֶת
יוצאת ממצרים
צועדת במדבר
משוועת למים
מתרפקת על עָבָר
מקבלת תורה
כל יום מחדש
נופלת וקמה חזרה
מקימה מקדש.

שיר לפרשת בראשית
להיטען מחדש
כל השבוע
אני עֲמֵלָה
על עצמי
מעמיסה
כִּנמלה
לעבוד
וללמוד
לְסַדֵּר
ולקנות
לשפר
להספיק
לא לְעַגֵּל
פינות
לבשל
לקפל
לְכַבֵּס
ולתלות
ושוב
מה שחסר
לגלות
ואף פעם
לא נגמר
המרוץ המתיש
ולא מגיעה
ל״מכה בפטיש״
כמו בּוֹר
בלי תחתית
שקועה
כִּבְטִיט
במטלות
שלעולם
אינן
כָּלוֹת
ורק
יום אחד
אותי מְאַפֵּס
לא נותן לי
בְּחולין
להיתפס
מרים אותי
טֶפַח
נותן משקל
ונפח
למי שאני באמת
משנה את הקצב
מגרש את העצב
מטעין אותי בשמחה
מרגישה בו כִּנסיכה
יום מנוחה
מְקוֹר הברכה!

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב ג)
שיר לפרשת נח
עַם אחד ודברים אחדים
יש פעמים שדרכי לא ברורה
ומה שאת רואה, אני לא רואה
ויותר מפעם אני נבוכה
כשאת בעצמך כל כך בטוחה
וּכְשֶׁאַתְּ מתווכחת
ובי מתנגחת
מרימה את הקול
ויודעת הכול
רוצה להושיט לָךְ יד ולומר — בבקשה
הַרְפִּי, הֵירגעי, אל תהיי כל כך קשה
מן הסתם יש עוד כמה דרכים סלולות
שלדרך המלך גם הן מובילות
ומה שחשוב יותר מ״הדרך האחת״
שנאהב זו את זו וכל אחת ואחת
שתכבדי אותי ואני בך אתמוך
גם אם את לא כמוני ואני לא כמוך
שנביט זו בזו בעין טובה
שתשרורנה בינינו הבנה ואחווה
לא תמיד יתפזר הבלבול
אך מה שבטוח, נינצל ממבול.

רש״י: וכי איזו קשה, של דור המבול או של דור ההפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מהעולם? אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה בינהם לכך נאבדו ואלו היו נוהגים אהבה ורעות בינהם שנא׳: “שפה אחת ודברים אחדים״, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום״.