נחלצתי ממונית השירות ומתחתי את איבריי. שישי בצהריים, והמושב נח משבוע מפרך. נשמתי עמוק את הריחות המוכרים ועצרתי תוהה מול שלט הכניסה. השם "מושב קדם" נמחק, ובמקומו נכתב בצבע שמן אדום "ארץ עוץ". למה ארץ עוץ? מי המתחכם? אעבור דרך הצרכנייה, חשבתי, טוביה בטוח יֵדע.
כיכר המושב שממה. מחסני הביצים והתערובת היו מוגפים, ולהקת יונים ליקטה זירעונים בנחת. פתחתי את דלת הרשת ומצאתי את טוביה יושב מאחורי הדלפק, עורך חשבונות וסועד את ליבו. טוביה הרים את ראשו, הסיר את משקפיו ובחן אותי.
"מה שלומך, 'דומנו' טוביה?"
"די זעלבע דרעק [אותו חרא]," השיב כהרגלו.
"מי כתב 'ארץ עוץ' על שלט הכניסה?"