אנג'לו פלקון היה שרוע על המיטה הענקית. התעלסות פראית וממושכת הותירה את הסדינים כשהם גולשים למחצה אל הרצפה, בעוד ששמיכת הפוך הגדולה, בצבע בורגונדי עשיר, היתה מוטלת כפקעת בקצה של המיטה. הם לא טרחו לסגור את הווילונות, ואור ירח חדר אל תוך החדר וליטף באהבה את רהיטי העץ הממורקים שבו.
היו לו בתים גם בניו-יורק ובפריס, אבל הדירה הזאת בוונציה היתה החביבה עליו ביותר. כל דבר בה הצליח לנסוך עליו שלווה, בפאר הדקדנטי שהופגן בלי שום בושה. בדיוק ההפך מהמינימליזם הזה שניו-יורק כל כך הצטיינה בו.
וכמובן, וונציה היתה המקום שבו הוא פגש אותה בדרך כלל. את פרנצסקה היילי.
ממש עכשיו היא מצמצה בעיניה אל הרצפה, ניסתה למצוא משהו שתוכל להתעטף בו, בין כל הבגדים והמצעים שהושלכו בערימה אחת גדולה, ברוב החיפזון שלהם לגעת זה בזה.
הוא חייך לנוכח מאמציה הכושלים.
"פרנצסקה, את תמיד עושה את זה," הוא אמר בנימה משועשעת.
"מה אני עושה?" היא הסתכלה לעברו לרגע, וכל גופה התלהט תחת הליטוף העצל של מבטו. טירוף. היא פגשה אותו לפני שלושה-עשר חודשים, ביטלה אותו מיד מתוך מחשבה שהוא סתם עוד פלייבוי איטלקי עשיר, שמוטב יהיה לה להתרחק ממנו, והוסיפה להציג התנגדות עיקשת, עד שכל הקסם, הפיקחות וההתמדה שלו הצליחו להבקיע את קווי ההגנה שלה. זה לא לקח זמן רב. רק קצת יותר מחודש.
"את מתעקשת להתלבש מיד ברגע שאת יוצאת מהמיטה שלי. אני אוהב לראות אותך ערומה. למה להסתיר שלמות?"
"אני שונאת שאתה אומר דברים כאלה, אנג'לו. אני לא מושלמת. אין כזה דבר – שלמות." היא הביטה לעברו, בביישנות טיפשית לנוכח בחינתו המתמשכת. שלמות דווקא כן קיימת. שלמות פיזית לפחות. אנג'לו פלקון היה התגלמותה של שלמות כזאת. הוא היה מטר ושמונים של גבריות כהה, שרירית ורבת עוצמה, שהיתה מרשימה עוד יותר בגלל שבנוסף ליופיו הפיזי הוא ניחן גם באינטליגנציה חדה וחסרת מנוחה. ביחד, זה היה שילוב מסוכן שאי אפשר לעמוד בפניו. היא אמרה את זה לעצמה, שוב ושוב, בתדירות גבוהה. זה לא מנע אותה מלטפח ציפיות לא הגיוניות בכלל.
"אני מבקש לחלוק עליך." הוא שילב את זרועותיו מאחורי ראשו והוסיף להתבונן בה. היא היתה החלום של כל גבר. דוגמנית שגופה אינו נראה כמו מקל, עם מוח שגרם לו לשאול את עצמו לא פעם, מה לעזאזל היא עושה בעולם האופנה השטחי וההפכפך.
"בכל זאת, אני צריכה למצוא משהו ללבוש." היא חיטטה בערימה שעל הרצפה ברגל אחת ארוכה, והתייאשה. "אני הולכת לקחת לי משהו לאכול. אתה רוצה משהו?"
"בואי חזרה למיטה, פרנצסקה." הוא טפח על המזרן לצדו. "את מסוגלת בהחלט לספק את כל מה שאני רוצה, בלי להביא לי שום דבר מהמטבח."
פרנצסקה גיחכה. "אלוהים, זאת הקלישה הכי מוצלחת שהצלחת למצוא?"
"קלישה? איזו קלישה? אני התכוונתי לזה."
הוא כמעט הגיע אליה לפני שהיא הבחינה בכלל בכך שהוא זינק מהמיטה, והיא הסתובבה ופנתה לצאת מהחדר לכיוון המטבח, צווחת כשהרגישה שהמרחק בינם הולך ומצטמצם. לא היה לה זמן להדליק את האורות, אבל מצד שני, גם לא היה שום צורך. כל ווילון היה פתוח והניח לאור הרקיע להיכנס ולמלא את כל החדר.
אנג'לו תפס אותה מאחור, אבל הוא לא סובב אותה אליו. הוא רק טמן את פניו בשערה, שאף את ניחוחה לריאותיו, התאווה אליה יותר משזכר את עצמו חושק במישהי בכל ימי חייו.
בהתחלה הוא חשב שהפרידות התכופות שלהם, כשהוא נסע לעסקיו בצד אחד של העולם והיא דגמנה בצדו השני, יהוו רק יתרון. מערכות יחסים, הוא גילה, נוטות להימאס עליו מהר מאוד. להט התשוקה הראשוני מפנה את מקומו לשעמום שבו הכל צפוי כבר מראש, ואין דבר שהורג את היחסים מהר יותר משעמום.
לא כך איתה. היא חסרה לו כשלא היתה בסביבה. לאחרונה הוא מצא את עצמו יושב בישיבות כשמחשבותיו נודדות, באופן חלקי לפחות, לשאלה מתי יעלה בידו לראות אותה שוב.
"אנחנו צריכים לדבר," הוא לחש בעת שכרך את זרועותיו סביבה. "יש לי רק שלושה לילות להיות פה, אחר כך אני טס לניו-יורק ליומיים של פגישות, ואז ללונדון."
פרנצסקה חשה את הרפרוף המוכר של תחושת האכזבה, שהיא שמרה תמיד לעצמה.
"מה לוח הזמנים שלך? יש איזה סיכוי שאיזשהם צילומים שלך מסתדרים ככה שתוכלי להיות אתי בארצות הברית?" האם היה בזה איזה שמץ של תחינה? הוא קיווה שלא. להתחנן לא היה הסטייל שלו. מאידך, גם להזמין מישהי להתלוות אליו למסע עסקים לא היה הסטייל שלו. נשים נשארו תמיד בעלות חשיבות משנית לעבודתו, אבל המחשבה על עוד שבוע בלעדיה, בעת שהוא מתרוצץ ברחבי העולם, לא היתה משמחת במיוחד.
פרנצסקה השתחררה ממנו והדליקה את האורות של המטבח.
"אין סיכוי," היא אמרה כשגבה מופנה אליו. היא פתחה את המקרר והביטה פנימה, למצוא משהו בריא ומהיר. היא הגיעה לדירה שלו מספר שעות לפניו והספיקה להצטייד במצרכי מזון אחדים. עדיין בלי להביט לעברו, היא הוציאה מהמקרר קצת גבינה ועגבניות.
"הבנתי."
"לא שלא הייתי שמחה מאוד לבוא, אנג'לו…" היא הביטה לתוך ארגז הלחם, שהיה מלא במבחר לחמים איטלקיים מעוררי תיאבון.
"לוח הזמנים שלך בעבודה מטורף אפילו יותר מזה שלי," הוא אמר בהקפידו לשמור על הבעה קלילה. "הייתי מודה לך אם היית מסתכלת לעברי כשאני מדבר איתך."
"אני לא יכולה להסתכל אליך ולפרוס לחם בעת ובעונה אחת." אבל היא הפסיקה ופנתה להביט אליו. "באמת הייתי רוצה מאוד לבוא איתך, אנג'לו. אני מתה לראות את ניו-יורק איתך, אבל אתה יודע שממילא תהיה עסוק בעבודה. סביר להניח שלא נוכל לבלות זמן רב ביחד. ואתה צודק. החיים שלי באמת עמוסים בטירוף." היא משכה בכתפיה וחייכה בצער. "אבל מצד שני, אני רק בת עשרים וארבע. אם אני לא מסוגלת להתמודד עם העומס והטירוף עכשיו, מתי אהיה מסוגלת? שלא לדבר על הפרט השולי הזה, שאני צריכה גם להתפרנס."
"את באמת צריכה?" הוא עצר, לתת למלוא המשמעות של שאלתו למלא את החלל הדומם שביניהם. ואז הוא ניגש למקום בו היא עמדה והתעסקה בלחם ובגבינה, וסובב אותה אליו. "את לא מנהלת סגנון חיים ראוותני במיוחד," הוא לחש בעודו חופן את פניה בשתי ידיו ומרכין את ראשו כדי לתת לה את אחת הנשיקות ההורסות הללו. כשהרים את ראשו לבסוף, פרץ הכעס הרגעי שהוא חש לנוכח סירובה להתלוות אליו בנסיעתו לניו-יורק והתחלף בתחושת סיפוק על הידיעה שהאישה הזאת היא שלו לחלוטין. הוא רק נוגע בידה וכבר היא נמסה, וזה היה דבר שמילא אותו בתחושה טובה מאוד.
"אני יודע שיש לך את הדירה הקטנה שלך בפריס, אבל את רק שוכרת אותה. אז לאן הולך כל ההון העצום שלך?"
"הון עצום זה קצת בהגזמה." השיחה הזאת החלה לגלוש לתחומים שהיא היתה מעדיפה שלא להתקרב אליהם. היא השתחררה מחיבוקו, כשגופה נרעד עדיין מנשיקתו.
"באמת? חשבתי שדוגמניות לא יוצאות מהמיטה אם לא מובטח להן תשלום מדהים ממש תמורת המאמץ…"
פרנצסקה צחקה.
היה לה צחוק מדבק. זה היה אחד הדברים הראשונים בהם אנג'לו הבחין לגביה. כשעמדה בחבורה הקטנה שלה, של יפהפיות מסובבות ראשים, הצחוק העשיר והחמים הזה הוא מה שהבדיל אותה מהן, בתור היחידה שיש לה קשר אל המציאות, שיש לה חוש הומור. וכשהיא צחקה, ראשה נטה תמיד טיפה אחורה, כך ששערה השחור, הארוך והחלק גלש כמעט עד למותניה. הוא תפש את שערה ופיתל את אצבעותיו בתוך מפל המשי הרך שלו.
"את רוצה להגיד לי שאני טועה?" הוא שאל.
"אני אומרת לך שבכל מה שקשור לפיסות מידע בנושאים הללו, אתה קצת דינוזאור."
"אני בן שלושים וארבע. זה גיל רגיש. גבר יכול להיעלב מתיאור כזה…" הוא נשק לה על צד הצוואר שלה והעביר את פיו לאורך כתפה, בעוד שידו החופשית נעה ללטף את אחד משדיה המלאים.
פרנצסקה יכלה לחוש איך הוא שב ומתקשה מול גופה, והשמיעה אנקה חלושה. כשהוא הרים את אצבעותיה והחל ללקק מהן את טעם העגבניות והגבינה, אנקותיה נעשו רמות יותר.
לא פייר. מאיפה יש לו את היכולת להמיס אותה בצורה כזאת?
"את טעימה מאוד." הוא השמיע קול של הערכה שסחרר את כל חושיה. "מובן שאני יכול לחשוב על עוד מקומות שיהיו טעימים מאוד, חוץ מהאצבעות שלך. התיאבון שלי ברגע זה אינו מוגבל רק ללחם, עגבניות וגבינה…"
"אנג'לו!"
"בשמחה רבה." ובאמרו זאת, הוא החליק את כף ידו במורד בטנה, אל ירכיה, כדי לפשק אותן, כדי להעביר אצבע חוקרת על נשיותה הרוטטת. אכן! רטובה ומוכנה לקראתו, איזו הרגשה נפלאה.
הוא סובב אותה אליו ונשק לה, נשיקה עדינה וארוכה, שנמשכה לכאורה לנצח.
אחרי כל החודשים הללו, הגוף שלו והגוף שלה למדו כבר להכיר זה את זה היטב, ובכל זאת, ההתרגשות המהממת בכל פעם שהם נגעו, עדיין לא פחתה בכלל.
הוא מעולם לא ציפה שזה יימשך כל כך הרבה. היא ידעה את זה, למרות שהוא מעולם לא אמר לה את זה. הוא היה איש עסקים עתיר רווחים, בעל פרופיל גבוה, שנע בחוגים בעלי פרופיל גבוה, ובתור שכזה, שמו הלך לפניו.
הוא עבר בין נשים כמו שחובב יין אנין טועם יינות. רק כוס אחת בכל פעם. שובר לבבות שכמותו, אמרה עליו אחת מחברותיה למסלול. פרנצסקה לא יכלה לדמיין לעצמה את לבה נשבר, ובכל זאת, היא נשמרה מפניו, ואפילו כשהם הפכו לזוג, מעולם לא עלה בדעתה שגם אחרי יותר משנה, הם עוד יוסיפו להתראות.
היא כרכה את ידיה סביב צווארו והשיבה לו נשיקה באותה מידה של עדינות.
"כבר אמרתי לך כמה שאת סקסית?"
"כמה וכמה פעמים," היא לחשה והטתה את ראשה אחורה בידיעה שהוא לא יוכל לעמוד בפיתוי של שדיה הנלחצים אל גופו.
אנג'לו נשא אותה אל שולחן המטבח הקטן, שהיה מכוסה במפה צבעונית בדוגמא מסחררת עיניים, והיא נשכבה עליו, מחייכת חיוך רדום, בציפייה לעונג. היא שאלה את עצמה אם האיש שעיצב את השולחן הזה היה תומך בשימוש הבלתי-קונבנציונלי שהם עומדים לעשות בו.
כשהוא גהר מעליה וליקק בלשונו את שולי פטמתה, היא נאלצה להשתלט על הדחף שלה ולשמור על שליטתה העצמית. הם התעלסו כבר פעמיים מאז כניסתו לדירה לפני שעות אחדות, אבל היא עדיין חשקה בו עכשיו, בדיוק כמו שחשקה בו כשנכנס לדירה ומיהר אל זרועותיה.
היא רצתה שהוא יכסה את שדיה בפיו, והוא עשה זאת. והיא רצתה שהוא ימצא לעצמו חלקים אחרים של גופה, כדי לחקור אותם, וגם את זה הוא עשה. והיא התפתלה מרוב עונג, כשהוא עשה זאת. עדיין הדהים אותה לחשוב ששום גבר לפניו לא היה איתה במצב אינטימי, שגופה היה מצופה מעטה של קרח עד שהוא הגיע והצית בו אש.
כשהוא חדר לתוכה לבסוף, באבחה מהירה, היא כבר היתה קרובה לשיא, ואז שניהם גמרו בטלטלה עזה שנדמתה כאילו היא נמשכת עוד ועוד, לנצח.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
