כְּשֶׁאַבָּא בָּא לָקַחַת אֶת נֹעַם וְתוֹמֶר מֵהַגַּן, צָהֲלוּ הַקְּטַנִּים מִשִּׂמְחָה וְאָמְרוּ:
"אַבָּא, אַבָּא, אָמַרְנוּ לַגַּנֶּנֶת שֶׁהִיא לֹא יְכוֹלָה לִשְׁאֹל אוֹתָנוּ שְׁאֵלוֹת עִם לָמָּה.
הַגַּנֶּנֶת שָׁאֲלָה לָמָּה, אָז אָמַרְנוּ לָהּ שֶׁזֶּה שָׁבוּעַ בְּלִי לָמָּה!"
"הַיּוֹם אֲנִי מֵכִין אֲרוּחַת עֶרֶב", אָמַר אַבָּא.
"מָה בָּא לָכֶם לֶאֱכֹל?"
"בְּלִינְץ' עִם גְּבִינָה מְתוּקָה", אָמְרָה נֹעַם.
"בְּלִי צִמּוּקִים", אָמַר תּוֹמֶר, "אֲנִי לֹא אוֹהֵב צִמּוּקִים".