כְּשֶאִימָא אָסְפָה אֶת דָנִיאֵל הַקָטָן,
הוּא בָּכָה, "שוּב לֹא הָיָה כֵּיף בַּגַן.
אֶל פִּינַת הַסֵפֶר הִגַעְתִי רִאשוֹן -
אָז מָה אִם תָפַסְתִי אֶת כָּל הַמָקוֹם?
יֵש עוֹד מִשְׂחָקִים, הַסְפָרִים בִּשְבִילִי!
לָמָה לֹא הֵבִינוּ שֶהַיוֹם זֶה תוֹרִי?
וְאָז אֶלְעָד וִיהוֹנָתָן אָמְרוּ בְּקוֹל רָם,
שֶאוֹתִי הֵם לֹא יְשַתְפוּ לְעוֹלָם!"