עַל הַמִּזְרָן הִמְתִּין לוֹ יֶלֶד בַּחֲגוֹרָה לְבָנָה.
"בָּרוּר שֶׁאֲנַצֵּחַ", אָמַר דָּן לְעַצְמוֹ לְאַחַר שָׁבוּעוֹת שֶׁל הֲכָנָה.
וּמִיָּד שָׁמַע אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִמּוֹ, שָׁקֵט וּבוֹטֵחַ:
"אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ".
הֵם קַדּוּ קִדָּה וְהַקְּרָב הִתְחִיל,
וְהַיֶּלֶד שֶׁמּוּלוֹ אֶת עֵינָיו הִשְׁפִּיל.
דָּן חָשַׁב שֶׁזֶּה סִימָן לְחֹסֶר בִּטָּחוֹן,
אַךְ מִי מַכִּיר אֶת הַמִּשְׁפָּט: "צוֹחֵק מִי שֶׁצּוֹחֵק אַחֲרוֹן"?