דף הבית > כיוון שגוי
כיוון שגוי
הוצאה: ספרי ניב - הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 04-2024
קטגוריה: פרוזה וסיפורת מתח ופעולה
מספר עמודים: 191

כיוון שגוי

         
תקציר

מרילין מונרו שכבה במיטתה בדירתה השכורה בלוס אנג'לס.

גופה העירום החלק כשיש התמתח על הסדין הלבן. היא אהבה את גופה ואהבה את מערומיה.

על השידה הקטנה שליד המיטה עמדה קופסה ריקה של כדורי הרגעה, שתכולתה מילאה כרגע את בטנה של מרילין, הבטן שלא נתנה לה ילדים.

היא הקשיבה שוב לקולות הצעדים שנדמה היה לה ששמעה לפני דלתה. ד"ר רלף גריסון, שהיה רופאה האישי זה זמן, היה אמור להיכנס כל רגע, להזעיק עזרה ולהצילה. הם קבעו שהיא תיטול את הכדורים דקות לפני שייכנס, והיא הייתה בטוחה ששמעה אותו מגיע.

היא בלעה את כל הכדורים כמו שסיכמו. היא עשתה זאת אחרי שישבה ובהתה בהם דקות ארוכות, משחזרת את מה שהביא אותה להחלטה, משחזרת את חייה מאז הייתה ילדה בבית היתומים ועד היום.

 

מדוע נרצח ג'ון פ. קנדי ומה עשויים להיות המניעים לרצח ראשי מדינה אחרים, מה קרה למטוס המלזי שנעלם וכיצד מסתבך לו משפט רצח שנראה על פניו פשוט?

באירועים קטסטרופליים תמיד עולות השאלות: מי ביצע, כיצד ולמה. גם כשהדברים מתבהרים, יש עדיין החושבים שרב הנסתר על הגלוי, ואז נולדות הקונספירציות. בארבעת הסיפורים שבספר העליתי קונספירציות שונות הנוגעות לאירועים שהשפיעו לדעתי על ארצנו או אפילו על העולם כולו. השתדלתי לדייק בפרטים ככל האפשר, אף שלעיתים שיניתי את המיקום, השמות וסיפור הרקע. את היעדר האחיזה במציאות ואת פרי הדמיון שזרתי בחוט המחבר בין האירועים שקרו, כשאני מקשר בין פריטים שונים במרחבי הזמן כדי ליצור מציאות חדשה, קונספירציה קטנה משלי.

ד"ר עפר נוסבאום, יליד ירושלים, סיים את לימודיו לדוקטורט בביוכימיה במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית. בעל, אב, סב. כיום עומד בראש חברה ביוטכנולוגיות, מתנדב במתנ"א, משחק ברידג' וכותב להנאתו.

 

פרק ראשון

תעתועים

 

ג'ק רובי חש כמי שחרב עליו עולמו. החדשות הכו בו כשוט החורש בבשר שוב ושוב.

הוא החליף ערוץ בטלוויזיה, אולי יש פה איזו טעות, ובמקביל הדליק את הרדיו.

החדשות חזרו על עצמן, מכות בו, חובטות בעוצמה. האדם שאותו העריץ יותר מכול, מי שמילא את חייו בשנים האחרונות, הסתלק והלך לעולמו.

לא היה כל ספק כעת. השחקנית והדוגמנית מרילין מונרו נמצאה מתה בביתה.

ג'ק הוציא בקבוק ויסקי ממגירת שולחנו, פתח, השליך את הפקק והחל ללגום את הנוזל הצהוב ישירות מהבקבוק. היא כבר לא תגיע לדאלאס, לא תרקוד במועדון שלו, לא תעשה סיבוב על המוט במיוחד בשבילו, החלום נגוז.

כל לגימה החזירה אותו לאחור, אל הפעם הראשונה שפגש בה, אל השיחות שניהלו בכל פעם שנפגשו, אל קולה שלחש לו הבטחות. מראה גופה לא מש מעיניו; לבושה בקפידה או עוטה את לבוש חוה.

הוא המשיך ללגום, להיזכר. עיניו טשטשו את המראות בטלוויזיה ואוזניו נאטמו למילים.

מצעירותו נחשב ג'ק רובי לילד בעייתי בשיקגו, שם נולד וגדל, והוא עשה הכול כדי להצדיק זאת. כבר בגיל עשר נהג לבלות את זמנו ברחובות ולא בבית הספר, תחילה כחבר בקבוצה די גדולה של נערים כמותו ועד מהרה ובכוח הזרוע כמנהיג החבורה. הכספים שהרוויח מספסרות בכרטיסים למשחקי ספורט פרנסו אותו ואת משפחתו, ומכירת מזכרות ספורט לאוהדים תמימים העלתה את ההכנסות.

הוא זכר את הפעם הראשונה שנעצר, כשהיה רק בן אחת־עשרה. סטנלי מקוי היה שוטר מקוף צעיר וחדש באזור האצטדיון, אשר חשב ברוב תמימותו שיצליח לנקות את השטח מספסרים והחליט ללכת על ה"ראש". רובי בילה כמה שעות במעצר, וכשיצא, כיבד את סטנלי בבעיטה במבושיו.

הדרך למוסדות לנוער עבריין ולמשפחות אומנה נסללה, הרחובות והספסרות נשארו כשהיו, הכבוד בקרב חבריו למקצוע ומעסיקיהם רק עלה. הם כינו אותו "ספארקי", כשמו של סוס מרוץ שעליו ספסרו בהימורים.

את תחילת התמסדותו עשה בהתמחות כסוכן הימורים, בעיקר במסלולי הסוסים.

אל קאפון גילה אותו ולקח אותו תחת חסותו, אולי בגלל מוצאו היהודי ובוודאי בגלל מעלליו ויכולתו לשמור ולהגן על הטריטוריה שלו.

זמן מה אחרי שקאפון נאסר חבר "ספארקי" אל מאיר לנסקי, נשאר נאמן למאפיה היהודית. אז גם ארגן את החבורה והעביר את העסקים לקליפורניה, בעיקר ללוס אנג'לס ולסן פרנסיסקו, קרוב ללאס וגאס.

ספסרות, הימורים ומכירות קטנות היו גם שם מקור פרנסתו העיקרי, ורובי הכיר את כל הגדולים בעסק ועבד עימם, נתמך על שמו של לנסקי.

בתום תקופת היובש חזר לשיקגו. לנסקי רצה שייכנס לארגוני העובדים וינהל עבורו את עסקי גרוטאות הברזל, אולם זה כבר לא היה בשבילו. מלחמות השליטה והחיסולים בדרך הוציאו אותו משם.

לקראת סוף מלחמת העולם הוא גויס לצבא. הוא התמחה בכמה סוגים של כלי נשק, אך למזלו לא נשלח לקרבות. כשנתיים וחצי היה חייל, עד ששוחרר בקלון לאחר שהכה נמרצות חייל מפלוגתו שכינה אותו "יהודי ממזר".

הוא חזר תחילה לשיקגו, אך מהר מאוד עבר לדאלאס והחל לנהל מועדוני לילה וחשפנות עבור ארגוני הפשע של סנטו טרפיקנטה ג'וניור ומאיר לנסקי, עסק שכלל גם אמרגנות של רקדניות, זמרים חסרי שם ונערות ליווי.

שם שמע לראשונה על מונה, השם שבחרה לעצמה בחורה בשם נורמה ג'ין כשעבדה כרקדנית־חשפנית במועדון בורלסקה בלוס אנג'לס. הוא פגש אותה לראשונה במסיבה בלוס אנג'לס, אליה בא בהזמנה אישית ממאיר לנסקי, הכרת תודה על עבודתו בארגון. הבילוי עם הגדולים החמיא לו, וגם נתן לו כוח באזור פעילותו. לא כל אחד זכה להגיע למסיבות ולהופעות הפרטיות שארגן פרנק סינטרה, ולא כל אחד מתחכך בו זמנית עם הגנגסטרים הגדולים באמריקה ועם כוכבי הבידור שלה. עצם נוכחותו שם, איתם, גרם לו להרגיש מורם מעם.

ג'ק רובי הביט בקצרה בבקבוק שבידו והגישו לפיו ללגימה ארוכה נוספת. הרדיו המשיך לדבר על מרילין מונרו, "מונה" שלו. ג'ק פגש אותה שוב ושוב, באותן מסגרות. היא אהבה להתערטל והוא אהב לצפות בה. הוא צפה בשקיקה בכל סרט שהופיעה בו ורכש כל מגזין שפרסם את תמונותיה, בעיקר את תמונות העירום שלה.

הוא הגיע לאולפנים שוב ושוב; לאולפנים בניו יורק, שם עצר בכל פעם בדרך לפגישות בשיקגו, בעת שחיה בתפוח הגדול, ולאולפנים בלוס אנג'לס בדרכו לווגאס.

הוא בא לחזות בה מייד אחרי שנישאה לג'ו דימאג'יו. הוא חשב שזה הסוף, שהיא תיעלם מחייו, אבל היא חייכה אליו כמו תמיד, שלחה רגל ארוכה החוצה ממעיל הפרווה שעטתה על גופה, ואז שמטה כתף, והוא ידע שזה יימשך לנצח. הוא שב וביקר אותה אחרי שנישאה לארתור מילר, והיא נתנה לו את שביקשה נפשו.

הוא ידע על מעלליה, על "השתובבותה" עם האחרים, הוא ידע שהיא משחקת בו, אבל נפשו לא נתנה לו לברוח. הוא היה שבוי בקסמה, תמיד הצליח להגיע אליה, לעמוד לידה, להריח את גופה ולקבל הצצה מתחת למעיל או לחלוק שהיה הכסות היחידה על גופה.

מעולם לא שכב איתה, ולמעשה מעולם לא ליטף את גופה, אך גם מעולם לא איבד תקווה.

אליס המסכנה, חשב על חברתו באותן שנים, היא תמיד ידעה שהוא מסתובב איתה כברירת מחדל, תמיד הרגישה שאי שם ליבו נתון לאחרת.

תקוותיו לגבי מרילין החלו לקרום עור וגידים כאשר שמע במקרה על כוונותיו של לנסקי להיכנס לעסקיה של מונרו ולקדם את השחקנית עם פרנק סינטרה ופיטר לאופורד.

הוא שמע על הרעיון כבר לפני כשנתיים וחצי, כשנסע לקובה לבקר את ידידו לואיס מקווילי שהושלך שם לכלא על ידי המשטר של קסטרו. לואיס היה שליחו של לנסקי בקובה וניהל עבורו את עסקי ההימורים והזנות. לואיס ידע על יחסו של רובי למרילין מונרו, וסיפר לו את הדברים כהוקרה על שעבר, כרגיל, על החוק, ויצא לקובה לעודד את רוחו.

"הם רק מחכים לשעת כושר," אמר לו, "ואז יפעלו. זאת תהיה מכבסת כספים מצוינת."

רובי עקב אחר המתרחש בשבועות האחרונים, הוא הבין שמצבה של מרילין פותח שעת כושר שכזאת ושמח כשנודע לו על הזימון שקיבלה לפגישה עם לנסקי. במקצוע שלו אוזניים בכל מקום זה דבר חשוב.

אבל עכשיו הייתה מרילין מונרו, מושא הערצתו ומשוש חייו, גופה קרה. מעורטלת במיטתה כמו שאהבה. הוא לא הבין מדוע מתה וחיכה לשמוע את הסיבה.

הוא המשיך ולגם מהבקבוק עד לטיפה האחרונה, ואז כיבה את הרדיו והטלוויזיה ונשכב על הספה הצרה שבמשרדו. הוא עצם את עיניו וקיווה שכשיפקח אותן הסיוט יעבור כלא היה.

 

השמועות לא איחרו לבוא.

הנושא העיקרי שעליו דיברו כולם היה כי מרילין מונרו נרצחה על ידי הממשל בשל נטייתה הפוליטית, הקומוניסטית לכאורה, וקשריה עם האחים לבית קנדי. הרמזים והשמועות על כך וגם היותה פילגשם של ג'ון ורוברט קנדי במקביל, הפכו אותה לסיכון לאומי ונשתלו בראשי הסקרנים וחובבי תאוריות קונספירציה שונים. מותה הוצג למעשה כרצח ולא כהתאבדות, רצח פוליטי שנבע מהפיכתה לנטל מביך על הממשל בכלל ועל משפחת קנדי בפרט, שרצו להיפטר ממנה בשקט.

דבר פגישתה עם ג'קלין קנדי הודלף אף הוא והוסיף שמן למדורה.

בשלב מסוים החלו להשתרבב גם שמותיהם של לאופורד, סינטרה ולנסקי כשותפים לעניין. רובי זעם ויזם פגישה עם האחרון כדי ללבן את הדברים.

"מה לנו ולאף־בי־אי?" שאל לנסקי, מתנער מהעניין לחלוטין. "להפך, מרילין הייתה נכס עבורנו," הוא אישר את שידע ג'ק. לנסקי הוסיף וסיפר לו כי ידע שמרילין הייתה נתונה תחת מעקב קבוע.

"אחרי הכול," הפטיר לנסקי, "היא הסתובבה בחברתם של תומכי קומוניזם כגון בעלה לשעבר, ארתור מילר, ולכן היא לא עשתה כמעט צעד אחד בלי שהדבר יגיע לאוזניו של הובר. הוא גם ידע על הפגישה שלה עם לאופורד וסינטרה, אבל הצלחנו להסתיר את הנוכחות שלי בה," הוסיף. "האיש הזה, הובר, היה עסוק במאבק במתנגדי המלחמה בוויטנאם מבית ובאויבים של ארצות הברית מסביב לעולם והנה פתאום מצא לו מטרה חדשה, איום על הנשיא ועל שר המשפטים כאחד, שחקנית 'אבודה' בשם מרילין מונרו. זה בטח נראה לו איום של ממש. הכישלון במפרץ החזירים והפשרה המכאיבה במשבר הטילים בקובה גרמו לנשיא להיראות רע, פוזל לקומוניזם או תבוסתן, זה לא ממש חשוב, אבל אם הוא מושפע ממאהבת קומוניסטית, זו כבר מכה קשה לנשיא ולאמריקה כולה."

רובי הקשיב ברוב קשב ולנסקי המשיך, "יש שמועות שגם הסי־אי־איי מעורב, ולכן אולי גם ג'קי התערבה. הם הדליפו לה על הרומן והורו לה לנסות להרחיק את מרילין. אני יודע כי היא דיברה על זה עם גיסתה פטרישיה, אשתו של פיטר. הוא בעצמו סיפר לי."

"האם הנשיא ידע על המזימה?" שאל רובי.

"שניהם ודאי ידעו," אמר לנסקי. "לא הובר ולא הסי־אי־איי היו מבצעים דבר שכזה ללא אישור שר המשפטים וללא ידיעת הנשיא."

רובי נטה להאמין לו. הוא לא העלה בדעתו שלנסקי מרחיק אותו מהאמת. המחשבה על "תאונה" כלל לא עלתה במוחו. מוחו עסק בהרהורי ליבו – הוא החל לחשוב על נקמה.

במשרדו במועדון הסטריפטיז, ספק שרוע ספק יושב על המיטה הצרה, לגם ג'ק רובי ארוכות מהבקבוק עם הנוזל הצהוב. הוא הביט בבקבוק וחשב על הימים הטובים בהם עסק בהברחת משקאות. גם אז היה זה האף־בי־אי שרדף אותם.

מבעד לענני המשקה ניסה לשקול את צעדיו, את הנקמה. לחסל את אדגר הובר היה צעד אחד, אבל האחים קנדי יישארו והוא, ככל הנראה, ייתפס ולעולם לא יגיעו אליהם.

חיסול שני האחים לבית קנדי שהורו על הרצח הנתעב היה אופציה טובה, אבל הבחירה ביניהם הייתה קשה, כי ברור שיוכל להגיע רק לאחד מהם.

הנוזל הצהוב והזעם הבליחו לרגע קט מבעד לחושיו המעורפלים. המוות הוא סוף, ולא סבל. הנקמה צריכה לייצג סבל. הם לקחו ממנו את האישה שאהב, שהעריץ. מידה כנגד מידה, זה מה שצריך, הוא יעשה להם את מה שהם עשו לו. הוא יפגע באחים ובעיקר בנשיא.

הוא יהרוג את האישה שלחצה עליהם לבצע את הפשע.

הוא יחסל את ג'קי קנדי.

הבקבוק הכמעט ריק נשמט מידו, וראשו נטה לאחור. עיניו נעצמו והוא ישן שינה מתוקה, לראשונה מאז מותה.

 

 

 

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי 40 ₪
מודפס 107 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 113 ₪
דיגיטלי 44 ₪
קינדל 44 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 91 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 97 ₪
עוד ספרים של ספרי ניב - הוצאה לאור
דיגיטלי 88 ₪
מודפס 126 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 104 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 97 ₪
דיגיטלי 45 ₪
מודפס 113 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס 83 ₪
דיגיטלי 53 ₪
מודפס 104 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il