הקדמה
אנו כה קרובים לכדור הארץ עד שלעתים אנו שוכחים כמה הוא יפה. במבט מהחלל החיצון, הכוכב הכחול שלנו נראה חי להפליא — גן עדן חי התלוי בתוך יקום רחב ועוין. במסע הראשון לירח, האסטרונאוטים נדהמו לראות את כדור הארץ העולה מעל לאופק השומם של הירח. אנחנו יודעים שעל הירח אין עצים, נהרות או ציפורים. עוד לא נמצא אף כוכב אחר ובו חיים כפי שאנו מכירים אותם. מדיווחים עולה כי אסטרונאוטים השוהים בתחנות חלל המקיפות את הארץ הרחק למעלה, מבלים את רוב זמנם הפנוי בהתבוננות במחזה עוצר הנשימה של כדור הארץ, אי שם מתחת להם. ממרחק, הוא נראה כאורגניזם ענק, חי ונושם. בראותם את יופיו וקסמו, האסטרונאוטים חשים אהבה גדולה לכדור הארץ כולו. הם יודעים כי מיליארדי אנשים חיים את חייהם על הכוכב הקטן הזה, עם כל שמחתם, אושרם וסבלם. הם רואים אלימות, מלחמות, רעב והרס סביבתי. ובה בעת, הם רואים בבירור כי הכוכב הכחול הקטן והנפלא הזה, כה שברירי ויקר והמציאות, הוא חסר תחליף. כפי שניסח זאת אחד האסטרונאוטים, ״יצאנו לירח כטכנאים; חזרנו הומניטריים.״
המדע הוא חיפוש אחר הבנה, והוא עוזר לנו להבין כוכבים רחוקים וגלקסיות, להבין את מקומנו ביקום, כמו גם את המרקם העדין של החומר, של התא החי ושל גופנו שלנו. המדע, כמו הפילוסופיה, עוסק בהבנת טבעו של הקיום ומשמעותם של החיים.
רוחניות גם היא תחום של מחקר ולימוד. אנחנו רוצים להבין את עצמנו, את העולם סביבנו, ומהי משמעות החיים על פני האדמה. אנחנו רוצים לגלות מי אנחנו באמת, ואנחנו רוצים להבין את הסבל שלנו. הבנת הסבל שלנו מביאה עמה קבלה ואהבה, וזה מה שקובע את איכות חיינו. לכולנו יש צורך להיות מובנים ולהיות אהובים. וכולנו רוצים להבין ולאהוב.
רוחניות אינה דת. היא נתיב בשבילנו ליצור שמחה, הבנה ואהבה, כדי שנוכל לחיות כל רגע בחיינו לעומק. כשיש מימד רוחני לחיינו, אין פירוש הדבר שאנו בורחים מהחיים, או מצויים במקום של אושר עילאי מחוץ לעולם הזה. זהו גילוי של דרכים להתמודד עם קשיי החיים, ולייצר שלווה, שמחה ואושר היכן שאנחנו נמצאים, ממש כאן על הכוכב היפה הזה.
הרוח של תרגול תשומת לב, ריכוז ותובנה בבודהיזם קרובה מאוד לרוחו של המדע. איננו משתמשים במכשירים יקרים אלא בתודעתנו הצלולה ובדומיה, על מנת להתבונן לעומק ולחקור את המציאות בעצמנו, מתוך פתיחות והעדר אפליה. אנחנו רוצים לדעת מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. ויותר מכול, אנחנו רוצים להיות מאושרים. מתוך האנושות צמחו אמנים מוכשרים רבים, מוזיקאים וארכיטקטים, אבל כמה מאיתנו התמחו באמנות של יצירת רגע של אושר- לעצמנו ולסובבים אותנו?
כמו כל המינים החיים על פני כדור הארץ, אנחנו תמיד מחפשים את התנאים האידיאליים שיאפשרו לנו לחיות את חיינו כך שנממש את הפוטנציאל שלנו במלואו. אנחנו רוצים לעשות יותר מסתם לשרוד. אנחנו רוצים לחיות. אך מהי המשמעות של להיות בחיים? מהי המשמעות של למות? מה קורה כאשר אנחנו מתים? האם יש חיים אחרי המוות? האם יש גלגול נשמות? האם נראה שוב את אהובינו? האם יש לנו נשמה שהולכת לגן עדן, או לנירוונה, או לאלוהים? השאלות האלה נמצאות בלב כולם. לפעמים הן הופכות למילים ולפעמים הן נשארות ללא אומר, אבל הן תמיד שם, צובטות את הלב בכל פעם שאנחנו חושבים על חיינו, על אהובינו, על הורינו המזדקנים או החולים, או על אלה שכבר הלכו לעולמם.
איך נוכל להתחיל להשיב על שאלות אלה על חיים ומוות? תשובה טובה, התשובה הנכונה, צריכה להתבסס על ראיות. אין זו שאלה של אמונה אלא של התבוננות לעומק. מדיטציה משמעה להתבונן לעומק ולראות דברים שאחרים אינם יכולים לראות, ובכללם את ההשקפות השגויות העומדות בבסיסו של הסבל שלנו. כאשר נוכל להשתחרר מהשקפות שגויות אלה, נוכל להתמחות באמנות של חיים בשמחה, בשלווה ובחירות.
ההשקפה השגויה הראשונה שעלינו לשחרר עצמנו ממנה היא הרעיון לפיו אנו בעלי עצמי נפרד המנותק משאר העולם. אנו נוטים לחשוב שיש לנו עצמי נפרד שנולד ברגע מסוים ועליו למות ברגע אחר, ושהוא קבוע ובלתי משתנה לכל אורך חיינו. כל עוד אנחנו מחזיקים בהשקפה שגויה זו, אנחנו נסבול; נגרום סבל לסובבים אותנו ונסב נזק למינים אחרים ולכוכב הלכת היקר שלנו. ההשקפה השגויה השנייה שרבים מאיתנו מחזיקים בה היא ההשקפה שאנחנו הגוף הזה בלבד, וכאשר אנחנו מתים אנחנו חדלים מלהתקיים. השקפה שגויה זו מעוורת אותנו לכל האופנים שבהם אנחנו מקושרים עם העולם סביבנו, והאופנים שבהם אנחנו ממשיכים אחרי המוות. ההשקפה השגויה השלישית שיש לרבים מאיתנו היא הרעיון שמה שאנחנו מחפשים אחריו — ויהיה זה אושר, גן עדן או אהבה — יכול להימצא רק מחוץ לעצמנו, בעתיד רחוק כלשהו. אנחנו עשויים לבלות את חיינו במרדף אחר הדברים האלה ובהמתנה להם, בלי להבין שהם נמצאים בתוכנו, ברגע הזה, בהווה.
יש שלושה תרגולים בסיסיים שיכולים לסייע לנו להשתחרר משלוש ההשקפות השגויות הללו: ההתרכזויות בריקות, בהעדר סימנים, ובהעדר מטרה. הן ידועות כשלוש הדלתות לחירות, והן קיימות בכל אסכולה בודהיסטית. שלושת ההתרכזויות הללו מעניקות לנו תובנה עמוקה לגביי המשמעות של לחיות והמשמעות של למות. הן עוזרות לנו להתמיר תחושות של אבל, חרדה, בדידות וניכור. טמון בהן הכוח לשחרר אותנו מהשקפותינו השגויות כך שנוכל לחיות באופן מלא ועמוק, ולעמוד מול גסיסה ומוות ללא פחד, כעס או ייאוש.
אנחנו יכולים לחקור ארבע התרכזויות נוספות בארעיות, באי השתוקקות, בשחרור אחיזה ובנירוונה. ארבעת התרגולים הללו נמצאים בסוטרה על המודעות המלאה לנשימה, טקסט נפלא של הבודהיזם המוקדם. התרכזות בארעיות מסייעת לשחרר אותנו מהנטייה לחיות כאילו אנחנו ואהובינו נהיה כאן לנצח. התרכזות באי השתוקקות היא הזדמנות לקחת את הזמן, לשבת ולברר מהו באמת אושר אמיתי. נגלה שיש לנו די והותר תנאים להיות מאושרים, ממש כאן ברגע ההווה. ההתרכזות בשחרור אחיזה מסייעת לנו להתיר את עצמנו מכבלי הסבל ולהתמיר ולשחרר רגשות כואבים. בהתבוננות לעומק מתוך ההתרכזויות הללו, יש לנו היכולת לגעת בשלווה ובחופש של נירוונה.
שבע ההתרכזויות האלה הן מאוד מעשיות. יחד, הן מעירות אותנו אל המציאות. הן עוזרות לנו להוקיר את מה שיש לנו, כדי שנוכל לגעת באושר אמיתי כאן ועכשיו. והן מעניקות לנו את התובנה שאנו זקוקים לה כדי לנצור את הזמן שיש לנו, כדי להתפייס עם אהובינו, וכדי להתמיר את סבלנו לאהבה ולהבנה. זוהי אמנות החיים.
עלינו להשתמש בתשומת לבנו, בריכוז ובתובנה כדי להבין מהי המשמעות של לחיות ומהי המשמעות של למות. אנחנו יכולים לדבר על תגליות מדעיות ורוחניות כעל ״תובנות״ ועל התרגול המזין ומקיים את התובנות הללו כעל ״ריכוז״ או ״התרכזות״ .
עם התובנות המדעיות והרוחניות, יש לנו, במאה העשרים ואחת, הזדמנות לגבור על שורשי הסיבות לסבל של בני האדם. אם המאה העשרים הייתה מאופיינת באינדיבידואליזם וצריכה, המאה העשרים ואחת יכולה להתאפיין בתובנה של קשרי גומלין, ובמאמצים לחקור צורות חדשות של סולידריות ושל יחד. מדיטציה על שבע ההתרכזויות מאפשרת לנו לראות הכול לאורה של התלות ההדדית, משחררת אותנו מהשקפותינו השגויות ושוברת את המחסומים של תודעה מפלה. החופש שאנו מבקשים אינו סוג החופש הכרוך בהרס עצמי, בהרס של אומות אחרות, או של הסביבה, אלא חופש כזה המשחרר אותנו מבדידותנו, מכעס, שנאה, פחד, השתוקקות ויאוש.
התורה של הבודהה מאוד ברורה, יעילה ופשוטה להבנה. היא פותחת דרך חיים, לא רק לטובתנו האישית, אלא לטובת המין האנושי כולו. בידינו הכוח לקבוע את גורלו של הכוכב שלנו. הבודהיזם מציע לנו את הביטוי הבהיר ביותר של הומניות שהיה לנו אי פעם. התובנות שלנו והמעשים שלנו הם שיצילו אותנו. אם נתעורר למצבנו האמיתי, יהיה שינוי קולקטיבי בתודעתנו. או אז, תהיה אפשרות לתקווה.
הבה נחקור איך שבע ההתרכזויות — תובנות עמוקות לתוך המציאות — יכולות לשפוך אור על המצב שלנו, על סבלנו. אם במהלך הקריאה אתם מוצאים את עצמכם בשטח לא מוכר, פשוט נשמו. הספר הזה הוא מסע שנצא אליו יחד, כמו הליכה ביער, בהנאה מפלאיו עוצרי הנשימה של הכוכב היקר שלנו. מפעם לפעם ייקרו בדרכנו עץ בעל גזע יפהפה, תצורת סלע מרשימה, או טחב רענן הגדל לצד השביל, ונרצה שחברינו לדרך ייהנו גם הם מאותו יופי. לפעמים לאורך הדרך נשב לסעוד ביחד, או בהמשך המסע נשתה ממימיו של מעין צלול. גם הספר הוא קצת כזה: מדי פעם נעצור לנוח, או כדי לשתות משהו, או פשוט כדי לשבת לנו, כשהדומיה בינינו כבר שלמה.
