אמת ושקר

בקובץ המחזות, "האיש השפוי" ו-"אמת ושקר", המחבר צולל אל מעמקי התודעה האנושית ומערכות היחסים המורכבות.

האיש השפוי מספר את סיפורו של אדי, אדם היוצא למסע שחרור מחייו השגרתיים, בניסיון להביא עימו בשורה החורגת מהבנאליות של העולם. הוא ניצב מול שני ג'נטלמנים אניגמטיים, פורש בפניהם את מחשבותיו המפוזרות בניסיון נואש להיות מובן. בעודם מתווכחים על המשמעות שמאחורי דבריו הקטועים של אדי, הוא עומד על סף התמוטטות, עד שאהובתו משכבר הימים מתערבת ומחזירה אותו אליה. המחזה מותיר את הצופה תוהה האם אדי באמת שפוי, ומהי שפיות בכלל במציאות הכאוטית בה כולנו חיים.

במרכז המחזה אמת ושקר, ישנו זוג המתמודד עם חיים שלמים של טראומה לא מדוברת ואמיתות מודחקות. מערכת היחסים שלהם היא שדה קרב של כאב נסתר וניסיונות נואשים להתחבר. המחזה בוחן את השאלה המטרידה: האם מערכת יחסים יכולה לשרוד את הצלקות של עבר טראומטי, או שמא האמת היא צעד הכרחי לקראת ריפוי? כשהזוג מתעמת עם עברו וזה עם זה, הגבולות בין חופש לעבדות, אמת ושקר, מיטשטשים ומשתנים, וחשיפת האמת היא הריפוי לקרבה ואהבה.

שני המחזות הם חקירה מעמיקה של החיפוש האנושי אחר גאולה, אהבה וזהות. הדמויות נמצאות במצב תמידי של חיפוש – אחר משמעות, אחר קשר, אחר תִּקְוָה. גם לנוכח חוסר ודאות ותקשורת לקויה, הם נאחזים באהבה ככוכב הצפון שלהם. מחזות אלה מזכירים לנו שהמסע חשוב לא פחות מהיעד, וכי ניתן למצוא תִּקְוָה גם ברגעים האפלים ביותר.

גדעון לפיד, יליד 1942, מחזאי ופסיכולוג חינוכי, תושב רמת השרון. עוד יצאו לאור בהוצאת "ספרי ניב", המחזות הבאים: "הפולשים", "במה של וידוי", "השורדים" (2021).

בהוצאת גוונים יצאו המחזות הבאים: "משחק מטורף", "סוף הניגון", "קול קורא מעבר לדלת" (2007). "חוזה עם השטן", "המעגל האנושי", "שעת אמת" (2011). "המסכה", "המפלט", "הנרדף" (2016).

דבר העורכת

בקובץ המחזות הנוכחי, המחזאי גדעון לפיד, בשפתו הייחודית, ממשיך לקחת את קוראיו למחוזות הקיום: מה מניע אותנו בעולם? מה אנחנו רוצים להשיג בחיינו? מהם הדברים החשובים לנו ביותר? על מה לעולם לא נוותר? מהי אמת ומהו שקר? מיהו השפוי ומיהו המטורף? אלו הן שאלות שבמיוחד בתקופה זו, נוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו.

דרך שני מחזות: "אמת ושקר" ו"האיש השפוי", אנו נחשפים לחיפוש האנושי הנצחי אחר קרבה, אחר שיח אנושי חם ומנחם בתוך סערות החיים. אנו באים לעולם הזה לבד ועוזבים אותו לבד, אך קיים חיפוש תמידי במהלך חיינו על פני האדמה לחלוק את הדרך הזו עם אדם נוסף. האם נוכל לתת את כל כולנו לאותו אדם? האם נמצא אותו בכלל או שמא פספסנו אותו במרוץ החיים? האם נעז להביט לאחור ולהשיב אותו אל חיינו?

אלו הן רק חלק מהשאלות הרבות העולות תוך כדי קריאה בקובץ מחזותיו הנוכחי של לפיד, כאשר מהות עיסוקו, בדיוק כמו במחזותיו הקודמים, נותרת תקשורת אנושית. מה קורה כאשר היא מתקיימת, ואילו בורות נוצרים כאשר היא חסרה.

מחזותיו של לפיד מהווים מראה לנפשנו, משקפים את האמת הגולמית והלא מסוננת של תשוקותינו ופחדינו העמוקים ביותר. ב"אמת ושקר", צולל לפיד לתוך המים העכורים של חיים בצל טראומה. מה קורה כאשר מתעלמים ממנה ומנסים לקבור אותה, והיא מרימה את ראשה ולא מוותרת. זהו מחקר עוצמתי על האופן שבו שקרים יכולים לעוות את המציאות שלנו ולכבול אותנו לתהום וכיצד האמת, למרות שלעתים קרובות היא כואבת, היא הדרך היחידה להבנה אמיתית ולחיבור.

“האיש השפוי" מתמודד עם סוגיה עמוקה נוספת - תפיסתנו את השפיות. את מי אנו מתייגים כשפוי ואת מי כמטורף? ומה הסיבה לתיוג זה או אחר? האם אהבה יכולה להוציא אותנו מדעתנו? האם ויתור עליה הוא שיגעון בלתי נתפס? דמויותיו של לפיד מאתגרות את התפיסות המוקדמות שלנו, מאלצות אותנו להטיל ספק בשיפוט שלנו ובנורמות החברתיות שמעצבות אותן. המחזה מהווה תזכורת נוקבת לכך ששפיות היא לעתים קרובות עניין של נקודת מבט, ומה שאדם אחד רואה כשיגעון, אחר עשוי לראות כגאונות.

השאלות שמעלה לפיד ביצירותיו מהדהדות עמוקות במצב הנוכחי של החברה שלנו. כולנו מחפשים משמעות, משהו אמיתי ומוחשי להיאחז בו בתקופות של אי ודאות. מחזותיו של לפיד אינם מספקים תשובות קלות, אך הם מציעים מרחב להרהור ולדיאלוג.

אחד האלמנטים הבולטים ביותר בכתיבתו של לפיד הוא יכולתו להעביר רגשות מורכבים בפשטות ובבהירות. דמויותיו אנושיות להפליא, פגומות וניתנות להזדהות. הן מועדות בחייהן, עושות טעויות ומחפשות גאולה, ממש כמונו. דרך מסעותיהן, אנו נזכרים בפגיעות שלנו ובצורך האוניברסלי בקשר.

מאיה האן