דף הבית > ערפאת: המחזמר

ערפאת: המחזמר

         
תקציר
מספר עמודים: 129 "אתם מבינים, אני הייתי חייב להיות מי שהייתי, לעשות - את מה שעשיתי, לשחק את... המשחק.   הכל זה פוליטיקה, מה לעשות, ככה זה, בכל מקום ובכל דבר בחיים - הכל זה בסופו של דבר פוליטיקה!   ואני הייתי חייב, פשוט הייתי חייב לשחק לפי הכללים, אחרת... אחרת היו בועטים לי בתחת ומעיפים אותי מכל המדרגות, זורקים אותי לעזאזל, קיבינימט, מכל החלונות, של ההנהגה, מהגג הכי גבוה של עזה, היו צוחקים עליי כולם כשאני הייתי מתרסק ישר על הרצפה...   הייתי מאבד את כל המאמינים! הייתי מאבד את כל הבוחרים!   (הערת בימוי: הוא אומר בלחש: "את כל אלה ששונאים בכל ליבם הומואים!")   אז להיות בארון, נו, כמובן, זה הרי היה בלתי נמנע.   פוליטיקה, רבותיי! ה-כ-ל פוליטיקה!"
פרק ראשון

תמונה 1:
האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2046 / דורון בראונשטיין

ערב טוב, גבירותיי ורבותיי, ותודה לכל אחת ואחד מכם שטרחתם להגיע לכאן בערב החורפי הזה.

ובכן, חלקכם מכירים אותי ואת עבודתי רבת-השנים כסוציולוג ואנתרופולוג, וחלקכם, מן הסתם, שומעים אודותיי ואודות עבודתי ומחקריי לראשונה הערב, ולכן, אפתח בזאת: כפי שהגדיר אותי ה'ניו יורק טיימס' בעבר, אני "החוקר החשוב ביותר של יאסר ערפאת - על שלל פניו - במאה ה-21". ואני מסכים - לפחות חלקית - לקביעה המפרגנת הזאת של העיתון הניו יורקי החשוב.

כן. אני בהחלט חוקר מזה שנים אודות ערפאת. עבודת הדוקטורט שלי, "יאסר ערפאת: על קו התפר שבין הכחשת ההומוסקסואליות, הכחשת השואה והכחשה קיומית", שיצאה לאור לראשונה בארץ, יצאה לאור מאוחר יותר גם באנגלית, בהוצאת "ספרי הוצאת אוניברסיטת אוקספורד" הנכבדה, וברבות הימים אף תורגמה לעוד 24 שפות ונלמדת ברחבי העולם באוניברסיטאות רבות ובמסגרות שונות אחרות.

אבל כדי לדייק את הדברים - לזקקם - אציין, ברשותכם, שאינני רק חוקר אודות ערפאת, כי אם להודות באמת האחת - באמת המדויקת - אני... ובכן... אובססיבי לגבי האיש.

ולו מן הסיבה הפשוטה, הטעונה, שמעולם לא נתקלתי - הן כסוציולוג, הן כאנתרופולוג, המתמקד בעבודתו ובמחקריו במנהיגים פוליטיים, ובעיקר בדיקטטורים - במנהיג פוליטי וחברתי כה מורכב מן הבחינה האישיותית, כה, אם תרצו... מרתק, רב-פנים, ועדיין - למרות כל השנים שחלפו מאז מותו - בלתי מפוענח. כה... הייתי אף אומר... מטעה וחמקמק.

וכפי שארחיב על כך רבות הערב, אין לי כל ספק בכך בכלל - וזאת בזכות שנים ארוכות של מחקר - כי יאסר ערפאת, מנהיג העם הפלשתינאי החשוב ביותר בכל הזמנים, ה-מנהיג המכונן של אומה זו, היה הומוסקסואל.

וככל הומוסקסואל באשר הוא, גם ערפאת כמובן נולד "כזה". סיפור הכיסוי שלו עם אשתו סוהא היה עוד סיפור כיסוי - אם תרצו, "סידור מוסכם" - אחד מיני רבים במהלך ההיסטוריה בין הומוסקסואלים ידועים לבין נשותיהם, שנתנו יד למעשיהם, ידעו היטב אודות מיניותם הברורה והחד-משמעית של בני זוגן, אך בחרו "להעלים עין" - ו"החרישו".

גם ערפאת, כמו רבים אחרים, היה כמובן משך כל חייו מה שמכונה "בארון". ובמקרה שלו, עמוק מאוד בתוכו: מסתתר, מבועת מעצם המחשבה של הסיכוי הקטן שבקטנים שמישהו יחשוף את זהותו המינית.

כאשר נודע לו שקיימים צילומים שלו מבית מלון ברומניה - בהם רואים אותו בבירור מקיים יחסים אינטימיים עם אחד משומרי הראש שלו - ערפאת יצא מכליו וניסה בכל כוחו למנוע את פרסום הצילומים הללו - בכל מחיר, אגב - דבר שבסופו של דבר, כידוע, הוא לא הצליח לעשות.

הצילומים התפרסמו בכלי התקשורת, גם מי שעד אז לא ידע - או לא רצה לדעת... - עכשיו ידע, והשאר, כמו שאומרים, נחלת ההיסטוריה.

ובואו רק נאמר, שאם ערפאת היה נוכח עתה בהרצאה זו, הוא היה ללא ספק מתחלחל. ואז כמובן הוא מיד היה שולח את אחד מנתיניו הרבים לרצוח אותי. מזל שהוא כבר לא בין החיים, אה...?

לסיכומו של עניין זה: החרדה הקיומית, הבעתה של ממש של ערפאת מהסיכוי שדבר מיניותו יתגלה ברבים, מקורה איננו אך ורק מן הסיבה התיאולוגית - אם תרצו, "הקוראנית" - המוסלמית הפונדמנטליסטית, בה כידוע מצוין שחור על גבי לבן בקוראן כי אסור לקיים "משכב זכר" וכי העונש על כך הוא מיתה - עם ת', כמובן - כי אם הפחד המצמית שאם אותו "סוד" - וליתר דיוק, "סוד-חיים" - אכן יתגלה ברבים, אזי "הראיס" - כפי שכונה ערפאת - יושעה מתפקידו, כוחו הדיקטטורי יינטל ממנו באחת - יבוטל כמעולם לא היה - והוא ייזרק מן הגג - באופן מטאפורי, כמובן. כי הרי גם אם היה נחשף הדבר ברבים באופן רשמי - מטעמו - ערפאת כנראה היה מוצא את עצמו חי באחוזה מפוארת בפרברי פריז מוקף במשרתים מסורים - ובגברברים מסורים לא פחות... - עד ליום מותו...

ובהקשר זה... ערפאת היה מן המושחתים שבמנהיגים הפלשתינאיים - והערביים בכלל. דמיינו לעצמכם... מלך, עריץ עשיר כקורח, השולט ביד רמה על האוכלוסייה הענייה ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת. ובכן, כזה היה ערפאת. לא מאוד רחוק מחוסני מובארכ של המצרים בשעתו - ולשם ההגינות, כמעט כמו כל מנהיג ערבי אחר במאה ה-20: מולטי-מיליונר - ולמען הדיוק, מיליארדר - אשר מסתיר את הונו העצום מהציבור, ולמראית עין מגלם "תפקיד" של אזרח פלשתינאי מן השורה - הפשוט שבפשוטים, הסגפן שבסגפנים, אחד מיני רבים מבין פשוטי העם - ומנסה בכל כוחו להשאיר את אזרחיו עניים מרודים ככל שרק ניתן, חסרי כוח.

וזאת, כמובן, במטרה ברורה: כדי להשאירם כנועים לו, למרותו, לבחירותיו ולדרכו החוקתית-פוליטית-מדינית וחברתית שהוא כופה עליהם. להלן: דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה.

מעין... סין של המזרח התיכון.

כפי שציינתי קודם, אני אובססיבי לגבי האיש, ולמען הדיוק, "אובססיבי כמתוך שליחות". ממש כך. אם תרצו... כאותו שמעון ויזנטל שעשה הכל כדי לצוד נאצים משך כל חייו.

ערפאת, ובכן, הוא הנאצי שלי. ויותר מכך, הוא-הוא, לדידי, היוזף מנגלה שלי - שכמעט נתפס בשעתו על ידי זרועותיו התמנוניות של המוסד הישראלי החובק-כל, אך איכשהו, חמק מזרועותיו...

במשך עשרות שנים אני מנסה להבהיר לעולם - ובמידה לא מועטה אף לעצמי... - את הבנת הנרטיב הזה של אדם - הומוסקסואל - ששונא את ההומוסקסואליות שלו עצמו - אשר קיימת בו, כאמור, מלידתו, מוטבעת בדי.אן.איי שלו - ואשר היא-היא זו שגורמת לו לשנוא חלקים משמעותיים כל כך בתוך עצמו, בקיומו שלו הוא, ואחר כך - ובאופן ישיר בעקבות זאת - לשנוא בכל כוחו חלקים משמעותיים בחברה כולה: הן הישראלית, הן הפלשתינאית.

עצם השנאה שלו את החלק הזה שבעצמו, את ההומוסקסואליות שבו, גרמה לו להגברת העוצמה של השנאה האדירה שלו כלפי "האחרים".

כמו כן, במחקריי גיליתי שכמו הומוסקסואלים רבים אחרים בארון, גם ערפאת היה הומופוב. או לפחות התנהג בחברה, בפרהסיה, ככזה. כך הוא ניסה להרחיק ממנו רחוק ככל שרק היה ניתן את השמועות ואת החשדות אודות ההומוסקסואליות שלו עצמו, שהצטברו סביבו כעננה סמיכה, כערפילים משוננים ומאיימים משך כל חייו - וזאת גם לאחר שהתחתן עם שונאתו סוהא שדיברה רוב חייה בגנותו - ולמרות זאת, מעשה זה אכן הרגיע מעט את הרוחות, יצר מעין "שקט תעשייתי" אודות "שאלת מיניותו של הראיס" ואף ריכך את מבקריו ומתנגדיו מבית.

ובכן, ערפאת סבל כל חייו מתסמונת השנאה העצמית ההומוסקסואלית, ובד ובבד, היה אנטישמי - מן הגדולים שידעה ההיסטוריה - בקטגוריית מנהיגיה. תארו לעצמכם את... ובכן: ריכרד ואגנר משובט עם היטלר, משובט עם קוקו שאנל.

שלושת האנטישמים הגדולים והידועים לשמצה הללו היו ללא ספק גאים מאוד בשיבוט הזה שנוצר כבן כלאיים של שלושתם: יאסר ערפאת.

וערפאת, כמו אנטישמים רבים אחרים, היה לא רק אנטישמי אדוק, כי אם גם מכחיש שואה נחרץ.

השנאה שלו כלפי יהודים ככלל וישראלים בפרט, לא ידעה גבולות.

הוא-הוא האדם שאחראי באופן ישיר לרציחתם - אנא שימו לב לסמנטיקה: לא מותם, כי אם רציחתם הלכה למעשה - של אלפים רבים של בני אדם, כולם יהודים וישראלים, וחלקם אף ערבים-ישראלים.

הוא רצח בהנאה, מתוך... תחושת שליחות אמיתית, מתוך יצר נקמה אדיר וחסר פשרות בעם היהודי ובמדינת ישראל, אשר לשיטתו ועל פי אמונתו הנחרצת הוקמה על חורבותיה של פלשתין הקדומה - על חשבונה, ובמקומה.

כן. יאסר ערפאת היה רוצח. הדם טיפטף לו מן הידיים. הוא היה הומוסקסואל. היה עמוק בארון. היה אנטישמי. ומכחיש שואה.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 26 ₪
מודפס 88 ₪
דיגיטלי39 ₪ 31.2 ₪
קינדל38 ₪ 30.4 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
עוד ספרים של לב ספרים - הוצאה לאור
עוד ספרים של דורון בראונשטיין
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il