פרחים של אהבה

הספר פרחים של אהבה מתאר את חייהן של כמה דמויות מקיבוץ קטן בצפון הארץ ומעמיק ביחסיהן המורכבים, בקשרי האהבה והחברות שלהן וכן בעבר ובאירועים שחוו. הספר נכתב בסגנון סיפורי ישיר ובשפה פשוטה וקלילה. ישנם קטעים אינטימיים ורומנטיים וסצנות רוויות רגש שמאירות את הדמויות במצבים שונים. העלילה מתפתחת בצורה דינמית ומהירה, עם מעבר בין סצנות רומנטיות לסצנות דרמטיות והומוריסטיות.

הספר עוסק בנושאים כגון אהבה, חברות, נאמנות, קנאה ומערכות יחסים מורכבות.

מדובר בספר שמציע חוויית קריאה קלילה ועשירה. הדמויות מעוררות הזדהות ותחושותיהן מועברות בצורה מהימנה ומסקרנת.

בני בביוף נולד בישראל בשנת 1952. בנסיעותיו הרבות במסגרת עבודתו ברחבי העולם ספג תרבויות ומנהגים, ואלה משתקפים בכתיבתו.

פרחים של אהבה הוא ספרו הרביעי של הסופר. קדמו לו דוביינקה של משה שיצא בהוצאה פרטית, סודות ואבלין בפריז שיצאו בהוצאת ספרי ניב.

פרק א'

פרחים

ניר עמד בפתח חנות הפרחים, מעבר לדלפק עמדה אישה נאה. שערה השחור היה אסוף בגומייה גבוה במרכז הראש, שתי קווצות שיער ירדו משני צידי פניה. היא עסקה בשזירת סידור פרחים.

“מייד אתפנה אליך.“

הוא לא הגיב, רק בחן את הפרחים שחלקם היו בדליי פלסטיק כחולים, והשאר בכל מיני כדי חרס וזכוכית. שלל הצבעים והריחות הסעירו את דמיונו.

הוא היה מאובק והרובה שעל כתפו הציק לו. ניר היה לבוש במדי זית ועל כתפיו דרגות רב־סרן. נעליו החומות היו מאובקות מאבק המדבר.

זר של ליליות לבנות משך את עיניו העייפות. פרח אציל וטהור כמו רונן, הרהר. הוא התלבט אם הליליות הטהורות מתאימות לקבר הטרי, או ליעל, האלמנה הצעירה.

הוא חשב מה הוא יאמר בהספד על הבחור הצעיר שחייו נגדעו באכזריות. מחשבותיו נדדו ליעל, איך הוא יביט בעיניה הכחולות והצלולות, איך אפשר לנחם מישהו שביום בהיר אחד חלומותיו וחייו מתהפכים.

הם היו בני אותו הקיבוץ והכירו מאז שהיו ילדים. הוא למד בכיתה מעליה ולא שם לב לילדה הצנומה זהובת התלתלים שהפכה לנערה יפה שכולם מחזרים אחריה, וכשהפכה לאישה – קטף אותה רונן באבחת אהבה והיא נפלה שדודה לרגליו.

המון לבבות נשברו באותו היום שבו נערכה החתונה בקיבוץ ויעל לבקוביץ' יצאה מחבורת הרווקים והרווקות. איך איבדנו אותה לרונן החתיך...

רונן חיים היה בחור נעים הליכות, גבוה ושרירי, עיניו החומות היו מהפנטות. תווי פניו המושלמים ושערו הארוך שיוו לו מראה של שחקן קולנוע. לא פלא שיעל נפלה לרגליו כפרי בשל.

גם ניר חשק ביעל היפה, כמו חצי מהצעירים בקיבוץ. רונן היה קטן ממנו בשנה. החדרים שלהם בקיבוץ היו צמודים. הם גרו בבניין דור שלישי שהיה בית ארוך, שתי קומות, בכל קומה חדרים, שירותים ומקלחת משותפת. בקומה השנייה היו שנים־עשר חדרים של הבנות, ובקומה הראשונה היו שמונה חדרים של הבנים, ומועדון צעירים שהיה בעצם בר פתוח לצעירי הקיבוץ.

יום לפני הגיוס ערך יותם מסיבת גיוס במועדון שלו, לאברהמי (אברהם שפונדר) ולנחום שושני.

רונן חיים הביא בקבוק ויסקי ג'וני ווקר של שני ליטרים שקיבל במתנה מהדוד שלומ'קה אפשטיין שחזר מטיול בארצות הברית. שלומ'קה, וחיותה – אימא של רונן היו אחים.

יותם דאג לתרנגולות המטילות מהלול של שמיל פופקביץ'. ארבע תרנגולות עברו ידיים תמורת שני ארגזי תפוחים מהמטע שבחר יותם אחד־אחד, מושלמים ללא רבב.

ועכשיו רחשו על גריל הפחמים הארוך פרגיות, כנפיים, כבדים וכמובן חזה עוף, שיספיקו לחבורה הקטנה שאליה נוספה יפה בן שמעון, מהמשפחה המזרחית היחידה בקיבוץ. אביה ניהל את המפעל ולכן זכה לכבוד מהקיבוצניקים הגזענים.

“אני רוצה שיפוד כבד,“ אמרה יעל ראשונה.

“גם אני רוצה שיפוד כבד,“ אמרה יפה.

“אני חזה עוף,“ אמר רונן.

“אתה יותר מחזה. יש לך גם בולבולון,“ אמרה יעל.

“מי סיפר שיעל שקטה וחסודה?“ שאל אברהמי.

“מים שקטים חודרים עמוק!“ אמר יותם.

“אתה תתרכז בתרנגולות,“ אמרה אורטל, חברה של יעל.

שתיהן חלקו חדר. בגלל ריבוי הבנות הן ישנו שתיים בחדר בעוד לבנים היה חדר משלהם. הבנות לא סבלו כל כך כי לבנים היו חברות שחלקו איתם את החדר.

“איך סוניה המבשלת אומרת? סדום ועמורה מה שקורה שם אצל הרווקים.“

“איך זה שאף אחד מכם לא חשב על סלט, להרטיב את הגרון?“ שאל נחום שושני.

“מי אמר שלא חשבנו?“ שאל יותם, “חשבנו, אבל לא עשינו,“ צחק.

החבורה זללה את הבשרים הרכים וקינחה בכוסות ויסקי. הם שרו וצחקו והבקבוק הלך והתרוקן.