צעירים לנצח

"הספר שילמד אתכם לחיות חיים ארוכים יותר וטובים יותר", טוני רובינס

עצמו עיניים לרגע ונסו לדמיין את עצמכם בגיל שמונים, תשעים, אפילו מאה. רובנו מאמינים שגם אם נגיע לגיל הזה, לא נהיה בקו הבריאות ונזדקק לעזרה. האומנם?

ד"ר מארק היימן, 63, מומחה לרפואה פונקציונלית, טוען בספר זה כי כמעט כולנו יכולים לחיות חיים בריאים, פעילים ומאושרים גם אחרי גיל מאה. הזדקנות, הוא טוען, היא מחלה הניתנת לטיפול, ובעזרת תוכנית סדורה נוכל להאריך את תוחלת החיים הבריאים שלנו, תוך שאנחנו מעכבים או מונעים כליל מחלות הרווחות יותר לעת זיקנה, בהן סרטן, מחלות לב, סוכרת ודמנציה.  

בעזרת שינויים פשוטים ליישום בתזונה ובאורח החיים, הנסמכים על החידושים האחרונים בתחום חקר אריכות החיים, מציע צעירים לנצח תוכנית הדרכה אישית לקורא:

• כיצד להפחית מדדי דלקת ולתמוך במערכת החיסונית
• כיצד לישון ולהפחית מתח, ואיזו פעילות גופנית כדאי לעשות
• מה לאכול (ובעיקר מה לא לאכול)

בשפה בהירה וקולחת, ובעזרת עשרות אסטרטגיות ועצות מבוססות מדע, ד"ר היימן מגיש מדריך מהפכני ומעשי לשמירה על הבריאות – לכל אורך החיים. צעירים לנצח זינק עם צאתו לראש רשימת רבי-המכר של ה"ניו יורק טיימס", ותורגם לעשרות שפות.

מבוא

אילו היו שואלים אתכם אם תרצו לחיות עד גיל 120, הייתם עונים בחיוב? עבור רובנו, הרעיון שנחיה מעבר לשנות השמונים לחיינו אינו מושך במיוחד. חולשה, תשישות, תלות, אובדן יכולת התנועה, כאבים ומחלות — כל אלו מייצגים בעינינו את הזקנה. אבל האם זהו גורל בלתי נמנע או שאפשר לחיות עד גיל 100 ואף יותר, חיים פעילים ללא מחלות ועם ראש צלול? התשובה המסתמנת ממחקרים בתחום אריכות הימים וההזדקנות היא כן, ללא צל של ספק. הספר "צעירים לנצח" חוקר את המדע שעומד מאחורי הדברים, אבל חשוב מכך, מספק מפת דרכים ברורה ומדריך מעשי המאגד את המיטב שיש למדע להציע עם תוכנית טיפול עצמי שתעזור לכם לחיות חיים בריאים וארוכים.

ואולם, ישנה שאלה בסיסית שתצטרכו לענות לעצמכם עליה לפני שנצלול אל מעמקי המדע המהפכני שיכול להאריך את תוחלת הבריאות שלכם (מספר השנים שתחיו בבריאות טובה) ואת תוחלת החיים שלכם (מספר השנים שתחיו בפועל).

השאלה היא למה? מה חשוב לכם? מהי הסיבה שמניעה בכם את הרצון לחיות עד גיל 100, או אפילו 150 או 200? אלו מספרים שאינם מחוץ לאפשרות המדעית כיום.

פרקי זמן ניכרים מחיינו מושקעים בבנייה, בעשייה וביצירה. נישואים, ילדים, קריירה, חברים, כמה חופשות. אבל תארו לעצמכם שאתם מגיעים לגיל 60 חזקים יותר, בכושר טוב יותר, בריאים יותר, פיקחים יותר, חכמים יותר ואנרגטיים יותר ממה שהייתם בגיל 40. תארו לעצמכם שיש לכם עוד 60 עד 80 שנים של חיים תוססים ופעילים בתפקוד מלא, מה הייתם עושים? איך הייתם מעבירים את זמנכם? עם מי הייתם חולקים אותו? אני בן 63 ואני חזק יותר, בריא יותר ופיקח הרבה יותר מכפי שדמיינתי שאהיה, בזכות העובדה שיישמתי על עצמי את המדע שנוגע להזדקנות הבריאה. כעת, בעודי משקיף אל האופק, אני יכול להתמסר לדברים החשובים לי ביותר — למשפחה, לחברים, להוראה ולהנגשת עתיד הרפואה והריפוי לעולם.

בשבילי התשובה לשאלה למה היא פשוטה: אהבה ונתינה; לפגוש את עצמי, את חברי, את משפחתי ואת עבודתי באהבה ולהפוך את העולם למקום קצת יותר טוב לפני שאמות; להתענג על מה שהזנחתי בתקופות העמוסות של הקמת משפחה ובניית קריירה; ליהנות מהמתנות של החיים האלה, מהקסם של עצם היותי בחיים, מנפלאות הבריאה, מיופיים ורוך ליבם של אנשים אחרים; לשרת ולתרום לריפוי העולם, ולהוסיף בו יותר אהבה; לרקוד לאור הכוכבים; לרכוב על אופניים בכל העולם; להעפיל על הרים רחוקים; ללמוד שפות חדשות; לצחוק; לשחק ולבכות עם האנשים שאני אוהב; ללמוד ולצמוח ולהתפתח. זה הלמה שלי. מה שלכם?

ליפנים, האומה עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר בעולם, יש מושג שנקרא איקיגאי, או "הסיבה לקיום". בקצרה, זהו מצב עם ארבעה אלמנטים: מה אנחנו אוהבים, במה אנחנו טובים, על מה נוכל לגבות תשלום, ומה העולם צריך. המדע ברור — אנשים שלחייהם יש יותר משמעות ותכלית, חיים יותר זמן, בלי קשר לאורח חייהם.

העולם שלנו תובעני, מלא בציפיות ובקשיים, ולכן רבים מאיתנו מגיעים אל "שנות הזהב" שלנו סחוטים, עייפים ולעתים קרובות חולים. אחד מכל שישה אמריקאים סובל ממחלה כרונית, ולפי נתוני המועצה הלאומית להזדקנות (NCOA), כ־80 אחוזים מהקשישים סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות ו־68 אחוזים מהם סובלים משתיים לפחות.1 אין פלא שמעטים כל־כך רוצים לחיות מעבר לגיל 100. נדמה שההזדקנות מביאה איתה באופן בלתי נמנע ליקוי בתפקוד, מחלות ומוות. ההזדקנות מפחידה.

אבל מה אם תוכלו לחיות עד גיל 120, לצאת לטיולים רגליים עם אדם אהוב, לשחות במעיין בין הרים, לבשל ולאכול ארוחות טעימות, לעשות אהבה, ואז פשוט לעבור בנעימות מהחיים האלה? כך אני רוצה לעבור מן העולם. אני אפילו בונה על זה. אבל אם זה נשמע כמו חלום רחוק, זה רק כי אנחנו מתקשים לדמיין זאת כמציאות. זאת, מפני שאיננו יכולים לחשוב על הזדקנות ומחלות לאור המדע העדכני של הביולוגיה האנושית, מדע שמטלטל את כל התפיסות שלנו על בריאות ומחלות.

ההזדקנות מאיצה את הסיכון לכל המחלות הכרוניות — מחלות לב, סרטן, סוכרת, דמנציה, לחץ דם גבוה, מחלות אוטואימוניות ועוד. האמת היא שמה שאנחנו מגדירים כהזדקנות "נורמלית" היא למעשה הזדקנות לא נורמלית. הזדקנות כזו היא תוצאה של שינויים רבים בביולוגיה שלנו, שינויים שניתנים לטיפול. הרפואה הקונבנציונלית של ימינו, ברובה, אינה רואה בהזדקנות מחלה. אבל מה אם נתחיל להתייחס לזקנה כאל מחלה, ולא סתם, אלא מחלה שיש לה טיפול? הרפואה האמריקנית עדיין לא אימצה את הרעיון הזה, אבל ארגון הבריאות העולמי (WHO) כבר מכיר רשמית בהזדקנות כמחלה.2

העניין הוא שאנחנו שבויים בפרדיגמה רפואית שמתרכזת בהלך הרוח של גישת "מורד הזרם" (downstream approach), כלומר בתסמינים ואבחנות, ולא בגישת "מעלה הזרם" (upstream approach), כלומר בסיבות ומנגנונים. המכון הלאומי להזדקנות בארה"ב (NIA) מקבל פחות מ־10 אחוזים מתקציב המכון הלאומי לבריאות (NIH) — כ־2.6 מיליארד דולר. מתוכם, רק 260 מיליון דולר מושקעים ישירות בחקר הזקנה. השאר מושקע במורד הזרם, במחלות זקנה כמו דמנציה, ולא בחקר מנגנוני ההזדקנות או הסיבות שמובילות אליה.3 בואו נשווה זאת לבעיות שאנחנו מנסים לפתור. ההוצאה השנתית של כלל אזרחי ארה"ב על בריאות היא כארבעה טריליון דולר, בעיקר על מחלות הקשורות להזדקנות. האם הגיוני שאנחנו משקיעים בחקר הגורמים למחלות אלה רק 0.0065% מהטריליונים שעולה לנו הטיפול בהן במורד הזרם? זה כמו לגרוף את המים מהרצפה המוצפת בזמן שהמים ממשיכים לזרום מהכיור, במקום לסגור קודם את הברז ורק אז להתחיל לנקות. במקום לחקור את שורש הבעיה ואת המנגנונים של ההזדקנות, אנחנו מחפשים תרופות שיחסמו תהליכים לא תקינים וידכאו תסמינים. אבל אפילו אם נמצא דרכים לריפוי מוחלט של מחלות הלב והסרטן, נוסיף רק חמש עד שבע שנים לתוחלת החיים שלנו. הנתון הזה אינו מתקרב אפילו להכפלת תוחלת החיים שהתרחשה במאה הקודמת בזכות סניטציה, אנטיביוטיקה וחיסונים. החיסכון בעלויות בעקבות הארכת השנים הבריאוֹת שלנו אפילו ב־2.2 שנים בלבד יהיה עצום — 7 טריליון דולר ב־50 שנה (ואף יותר לפי מחקרים מסוימים).4 עכשיו תארו לעצמכם שנוכל להאריך אותה בעשרים, ארבעים או שישים שנה. כן, חברה של זקנים, חולים וחלשים היא חברה יקרה, אבל מה אם הם לא יהיו חולים? מה אם הם יהיו בריאים וחזקים וימשיכו לתרום למשפחות, לקהילה ולחברה שלהם?

בימינו מתרחשת מהפכה מדעית שמאלצת אותנו לשנות את כל תפיסותינו על בריאות ומחלות. זהו שינוי פרדיגמה עצום כמו התגלית שכדור הארץ אינו שטוח או שהשמש לא מסתובבת סביב כדור הארץ.

למהפכה הזאת קוראים רפואה פונקציונלית (ידועה גם בשמות רפואה מערכתית ו-network medicine) — זוהי רפואה הרואה בגוף מערכת אקולוגית, רשת מורכבת של קשרים ומערכות מחוברות, שמווסתת את התפקודים הביולוגיים שלנו, מערכות שהפרת האיזון בהן מובילה לתפקוד לקוי ולמחלות. היא משנה את הגישה שלנו בנוגע לאבחנה ולטיפול במחלות מקצה לקצה.

הבעיה בגישתנו לטיפול במחלות היא שאנחנו חושבים שכל מחלות ההזדקנות — מחלות לב, סרטן, דמנציה, סוכרת ועוד — הן שונות ושעלינו למצוא מרפא שונה לכל אחת מהן. אבל האמת היא שבאופן כללי, כל המחלות הן בסך הכול ביטויים של אותם שינויים בסיסיים בביולוגיה, שמתרחשים בגיל מבוגר ושמושפעים ומשתנים במידה רבה בשל אורח החיים והסביבה שלנו, אשר משפיעים על התבטאות הגנים שלנו.

הרפואה המודרנית מתייחסת לכל מחלה כאילו היתה ישות נפרדת מכל שאר הדברים שמתרחשים בגופנו. זוהי רפואה של "כיבוי שרפות". יש לנו אפילו שם לבעיות האלה שאנו תופסים כבעיות נפרדות: תחלואה נלווית. אדם יכול לסבול מלחץ דם גבוה, כולסטרול, מחלת לב, סוכרת וסרטן, ומטפלים בכל אחד מהמצבים האלה כמחלות נפרדות, כשלמעשה כולן רק ביטויים מעט שונים של אותו ליקוי תפקודי בסיסי בגוף. במקום לשאול מדוע ההזדקנות היא גורם הסיכון הגבוה ביותר לכל המחלות האלה, שמגמד עישון, השמנת יתר ושאר "רוצחים", אנחנו מתייחסים לכל אחת מהן בנפרד. זאת חשיבה עקומה.

התגליות המעניינות בתחום חקר ההזדקנות מצביעות על שינוי גישה קיצוני. המדע יורד לשורש הסיבות למחלותינו ולעובדה שההזדקנות מלווה בדרך כלל בירידה בתפקוד ועלייה בתשישות. אם נבין את הלמה — את גורמי היסוד לבעיותינו ואת השינויים שיוצרות הבעיות האלו בביולוגיה שלנו, ברשת החיבורים בין מולקולות, תאים ורקמות — אז נוכל לשנות את בריאותנו ואת רווחתנו ולהאריך את חיינו, את תוחלת הבריאות ואת תוחלת החיים שלנו. באמצעות הטיפול במה שמכונה בדרך כלל סימני ההיכר של ההזדקנות, אנחנו יכולים למנוע את רוב המחלות האלה, לטפל בהן ואפילו לרפא אותן בלי לטפל ישירות במחלה עצמה. בספר זה נעמיק ונשרטט מפה שתנחה אותנו איך לטפל לא רק בסימני ההיכר של ההזדקנות, אלא גם בגורמים הבסיסיים לסימני ההיכר של ההזדקנות.

זהו מפעל חיי: לחקור וליישם את הפרדיגמה הרפואית החדשה הזו, הרפואה הפונקציונלית, על עשרות אלפי מטופלים במשך שלושים שנה. צללתי לתוך המערכות המרושתות של גוף האדם, חפרתי עמוק בביולוגיה שלהן בחיפוש אחר רמזים לשורשי המחלות, חקרתי את מחוללי המחלות בגישת המאקרו. חקרתי לעומק את הגנטיקה שלהם, את המיקרוביום, את התפקוד החיסוני, את ההורמונים, את המיטוכונדריה, את מערכות סילוק הרעלים ואת המערכות המבניות — את רשת המערכות המחוברות שמסבירה כמעט כל מחלה. המחקר המעמיק סיפק לי הבנה עמוקה של המערכת האקולוגית דמוית הרשת של הביולוגיה שלנו, ועזר למיליוני אנשים בעולם.

היופי בגישה זו הוא שאף פעם לא מאוחר מדי להתחיל. כן, עדיף להתחיל כבר מהלידה ואפילו קודם, אבל המחקרים ברורים. החלת השינויים בכל גיל, אפילו 70, 80 או 90, יכולה ליצור שינויים משמעותיים בבריאות ובאריכות הימים.

אישית, אני מתאמן להיות בן ה־100 הבריא ביותר שאני יכול להיות. מה הכוונה? כל אחד מאיתנו יחווה זאת בדרך מעט שונה, אבל ההגדרה שלי לזה היא היכולת לקום בבוקר ולעשות את מה שליבי ונפשי חפצים בו. לטפס על הר, לקרוא ספר, לעשות סקי מסוקים, לגלוש, לשחק טניס, לעשות אהבה, ולא משנה מה הגיל שלי. אני רוצה להמשיך לעשות את מה שמשמח אותי, לשארית חיי. אבל אני לא רוצה שמגבלות גופניות ניתנות למניעה יחבלו ביכולתי לחיות חיים מלאים ומעורבים, בחדות מנטלית, ולהישאר פעיל מבחינה פיזית. בגיל 63, אני בכושר גופני טוב יותר בהשוואה למה שהייתי בגיל 40. למעשה, הגיל הביולוגי שלי הוא 43. מה שלמדתי בעשרות השנים האחרונות הוא לא פחות ממהפכני, שכן הידע הזה עזר להצעיר את גילי הביולוגי בזמן שגילי הכרונולוגי התקדם. אני רוצה שזה יקרה גם לכם.

התמודדתי עם בעיות בריאות רבות בשלושים השנים האחרונות, ודרך מחלתי שלי, הכאב והסבל, למדתי איך לרפא את עצמי ורבים מהמטופלים שלי. בגיל 32 עברתי ניתוח גב שהסתבך והותיר אותי עם רגל חלשה לכל החיים. בגיל 36 התפתחה אצלי תסמונת העייפות הכרונית. במשך למעלה מעשור נאבקתי בתשישות משתקת, ערפל מוחי, בעיות עיכול, כאבי שרירים וליקויים בתפקוד המערכת החיסונית. נאלצתי למצוא את הדרך להחלמה באמצעות טיפולים שונים ומשונים: טיפול בהרעלת כספית, חשיפה לעובש, מחלת ליים, מחלה אוטואימונית ועוד. למדתי איך לטפל בגופי בעזרת הפרדיגמה הרפואית החדשה, לטפל בגורמי היסוד לבעיותיי ולמטב את הרשתות הביולוגיות שלי.

ואז, באמצע שנות החמישים של חיי, עברתי רצף של אירועים — טיפול שורש שהזדהם, בית מוכה עובש ושבר בזרוע — שהכניסו את המערכות שלי לכאוס. בעקבות הטיפול האנטיביוטי בזיהום בשן, התפתח זיהום בקטריאלי חמור במעיים בגלל חיידק בשם קְלוֹסְטְרידְיוּם דיפיצילֶה וגם דלקת הקיבה, שגרמו לכאבים עזים בבטני. עברתי גם סערת ציטוקינים (הצפה של מולקולות דלקתיות), איבדתי 14 ק"ג, הייתי מרותק למיטתי ואושפזתי לעתים תכופות בבית החולים במשך חמישה חודשים. לדברי הרופאים שטיפלו בי, הייתי על סף מוות. פעם נוספת מצבי אילץ אותי למצוא דרכים חדשות לריפוי. נאלצתי לדמיין מחדש את הרפואה, ללמוד איך לחדש, לשקם ולתקן את גופי מבפנים. בזמן מגפת הקורונה עברתי עוד ניתוח בגב, שגם הוא הסתבך והשאיר אותי עם צליעה קבועה וכאבים כרוניים. למדתי לשקם את המבנה הפיזי שלי בעזרת החידושים האחרונים ברפואה הרגנרטיבית ועכשיו אני חזק מתמיד וחופשי מכאבים. מובן שהייתי מעדיף לא לעבור את כל הכאב והסבל, אבל הם לימדו אותי הרבה על הדרך שבה הגוף עובד ואיך לחדש את בריאותי, והתוצאה היא שאני נמרץ יותר, חזק יותר ובריא יותר ממה שהייתי מאז שנות העשרים שלי.

חלק גדול מהשיטות והעקרונות שלמדתי שילבתי גם בתוכנית צעירים לנצח המוצגת בספר זה. אני מכיר את המדע ואת היישום של רפואה חדשה זו הן כמטופל והן כרופא. ראיתי מקרים שנדמו לי כמו ניסים ממש, למשל מטופלים שהסיגו את מחלת הסוכרת שלהם ואת מחלות הלב, לחץ הדם, המחלות האוטואימוניות, הדיכאון ואפילו את הדמנציה שלהם, והם אף נראים צעירים יותר בעזרת המדע של הרפואה הפונקציונלית. היכולת הבלתי רגילה שיש לנו לפענח את הצופן להיפוך מחלות, הופכת את ההתחדשות ואת הפיכת תהליך ההזדקנות ממדע בדיוני למדע עובדתי.

העקרונות והשיטות שתלמדו בספר זה ישפרו את חייכם במידה ניכרת. לא רק שתחיו יותר, אלא גם תתגברו על מחלות כרוניות ותרדו במשקל, וחשוב מכך, אתם תתמלאו באנרגיות לחיים, לעבודה, לאהבה והנאה. אתם תגשימו את עצמכם ותמלאו את התכלית שלשמה באתם לעולם. הרעיון הוא לא לחיות יותר זמן אלא לחיות יותר טוב, לא סתם להוסיף שנים לחיים, אלא להוסיף חיים לכל שנה. רבים מבני גילי חושבים על יציאה לפנסיה והנחות לגמלאים, אבל אני רק מתחיל לחלום על המחצית השנייה של חיי, על שישים השנים הבאות שלי ואיך אני רוצה לחיות אותן. יש לי רשימת דברים שאני רוצה להספיק והיא כוללת הרפתקאות פרועות, רצון ללמוד שפות חדשות ומקצועות ספורט חדשים, לטייל ולעבוד באזורים נידחים וקשוחים. היא כוללת את הענקת הידע, הניסיון והמיומנויות שצברתי לכל מי שזקוק להם, לתרום מה שאני יכול כדי להשאיר אחרַי עולם במצב קצת יותר טוב ממה שהיה כשהגעתי, עם קצת יותר אהבה והרבה יותר ריפוי.

ביהדות יש עיקרון מנחה בשם "תיקון עולם", שמהותו תיקון עוולות, להישיר מבט לאי צדק ולעוני ולטפל בהם. המתנה של חיים בקצב השעון הביולוגי שלי, שצעיר בעשרות שנים מגילי הכרונולוגי, נותנת לי את האנרגיות ואת הבריאות לעבוד בשירות תיקון עולם. אני נמצא במסע הזה כמדען, כרופא וכאדם שרוצה לחקור את פלאי החיים כשאני מלא מרץ, חיוניות ושמחה. אני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע הזה, להיכנס לעולם של בריאות ורווחה מעבר לדמיון הפרוע ביותר שלכם.

אז בואו נצא למסע: ראשית נבין את המדע (אני מבטיח שהמידע יהיה פשוט ומובן) ובהמשך נתאר את העקרונות, השיטות והתוכנית שבזכותם תישארו צעירים לנצח.

להלן מה שתלמדו:

בחלק הראשון, החלק של המה — מדע אריכות הימים:

▪ המהפכה במדע אריכות הימים

▪ איך הבנתנו הנוכחית את ההזדקנות מבוססת על הזדקנות לא תקינה, שאינה בלתי נמנעת

▪ איך גילכם הביולוגי יכול לרדת בזמן שגילכם הכרונולוגי עולה

▪ עשרת סימני ההיכר של ההזדקנות — בעיות היסוד בביולוגיה שלנו שמתרחשות עם ההזדקנות

▪ גורמי הבסיס של עשרת סימני ההיכר מנקודת המבט של הרפואה הפונקציונלית

בחלק השני, הלמה מאחורי תוכנית צעירים לנצח:

▪ איך לעצור ולהפוך את ההזדקנות הביולוגית: למטב את שבע מערכות הליבה הביולוגיות

▪ המדע מאחורי התזונה לאריכות ימים

▪ המדע מאחורי הפעילות הגופנית לאריכות ימים

▪ המדע של אורח החיים לאריכות ימים

▪ איך מצוקות ולחצים קטנים במערכות שלנו (הורמזיס) מפעילים מסלולים לאריכות ימים

▪ פיתוחים חדשים בטיפולי אריכות ימים

בחלק השלישי, האיך — תוכנית צעירים לנצח:

▪ איך לאבחן ולבדוק את גורמי היסוד להזדקנות

▪ שימוש במזון כתרופה להפעלת מסלולים לאריכות ימים

▪ שימוש בתוספי תזונה להגדלת תוחלת הבריאות ותוחלת החיים

▪ איך ליישם שיטות פשוטות באורח החיים והורמזיס לאריכות ימים

▪ כיצד להתאים אישית את התוכנית לצרכים ולאיזונים הייחודיים שלך

▪ שגרת אריכות הימים שלי: כיצד אני מיישם את מהפכת אריכות הימים לשיפור בריאותי האישית והמסע שלי לתוחלת חיים ארוכה ובריאה

בואו נתחיל!

חלק ראשון

איך ולמה אנחנו מזדקנים

פרק 1

החיפוש אחר מעיין הנעורים:
האם חיים לנצח אפשריים?

אנחנו לעולם לא מבוגרים מכדי להציב מטרה חדשה או לחלום חלום חדש.

— לס בראון

האם מחלות ומוות הם אירועים מתוכנתים מראש ואנחנו קורבנות חסרי אונים מול התקרבותם הבלתי נמנעת? או שאולי יש סוד לחיוניות ולאריכות ימים, שחבוי בדנ"א שלנו, במולקולות, בתאים, ברקמות וברשתות הביולוגיות שלנו, במערכת הגומלין של החיבורים שהם ההוויה האנושית שלנו? אריכות ימים היתה נפוצה בימי התנ"ך. מתושלח, כך נכתב, מת בגיל 969. נוח היה בן 950. אדם בן 930. היום, ז'אן קלמאן, צרפתייה שנהגה לעשן, לשתות פורט ולזלול שוקולד, מתה בגיל 122 ומחזיקה בשיא אריכות הימים המתועד בהיסטוריה. אמה מורנו, איטלקייה שאכלה שלוש ביצים ו־150 גרם בשר נא כל יום, מתה בגיל 117. באינטרנט מסתובב סרטון של גבר ערבי שטוען שהוא בן 110 ואביו של ילד בן שבע. בהודו שמעתי דיווחים ממקור ראשון על סאגס ורישי (קדושים הינדיים) שחיים חיים טובים וגילם הרבה מעל 150. יכול להיות שלא היו להם תעודות לידה, או שהם לא ידעו לספור, אבל בכל זאת מתעוררת השאלה, מהו הגבול לחיי אדם? האם יש גבול? אם לא אמור להיות לנו גבול, האם הייתם רוצים לחיות עד גיל 150? או יותר?

האזורים הכחולים — אריכות ימים הלכה למעשה

יש מקומות בעולם שתושביהם כבר פיצחו את הקוד, בלי לדעת, והם מאופיינים באריכות ימים יוצאת דופן. דן ביוטנר, חוקר נשיונל ג'אוגרפיק וסופר, חקר את המקומות בעולם שבהם חיות הקהילות את החיים הארוכים והבריאים ביותר, המכונים "אזורים כחולים" (על שם הצבע שבו סימן חוקר אחר לפניו את המקומות האלה על מפת העולם). בקהילות אלה חיים עד פי עשרים יותר אנשים שמגיעים לגיל 100 או יותר בהשוואה לארצות הברית. מה שמייחד את הקהילות האלה היא לא הגנטיקה שלהם — כשילידי האזורים הכחולים מעתיקים את מקום מגוריהם לאזורים מודרניים יותר בעולם, שיעור המחלות והמוות שלהם מקביל לזה של האוכלוסייה הכללית. זה משהו אחר, משהו שיצאתי למסע לגלות מהו, מסע שהוביל אותי לאזורים הכחולים. מה שראיתי עיצב את השקפת עולמי על הזדקנות, ולמעשה, על החיים.

המסע לסרדיניה

בקיץ 2021, בעזרתו ובעצתו של חברי דן, יצאתי לעומק אזור אוֹליאסטרָה שבסרדיניה, בלב האזור הכחול של סרדיניה, שבו חיים הגברים בעלי תוחלת החיים הארוכה ביותר בעולם. מורות הדרך שלי היו אלאונורה קאטָה ופאולה דֶמוּרטָס וחברת התיירות שלהן, There, והן לקחו אותי לתוך בתיהם ומשפחותיהם של התושבים המקומיים, לעולמם של בני ה־100, עולם עתיק שנותר כמעט כמו שהיה לפני 3,000 שנה. האזור ההררי, ביתם של רועי הצאן של סרדיניה, הוא מרוחק ומנותק, ונותר בלתי נגיש לכובשים ולהשפעות חיצוניות — עד העת האחרונה. שמעתי את סיפורי האי, חוויתי את אורחות חייהם, אכלתי את מזונם העתיק, ושתיתי את היין המקומי, קָנוֹנָאוּ, העשיר בנוגדי חמצון.

אנשי האזור שימרו את הרגלי התזונה העתיקים של המקום. הם עדיין מכינים גבינות בשיטות מסורתיות, וכך גם יין, בשרים משומרים ושמן זית, והם בקיאים בצמחייה המקומית. הם הבינו שתזונה היא תרופה אפילו לפני היפוקרטס! הם בוררים את המזון שהם נותנים לעיזים, לכבשים ולחזירים שהם מגדלים. הם יודעים שטעמי הבשר והגבינה באים מהמזון שבעלי החיים אוכלים, ומהאדמה שמזינה את הצמחים, הירקות והפירות. חקלאי אחד אמר לי, "אנחנו מתבלים את הבשר לפני שאנחנו שוחטים את החיה." הטעם נובע מפיטוכימיקלים בצמחים שאותם אוכלים בעלי החיים. הם לא יודעים שהתרכובות האלה בריאות להם. האוכל פשוט טעים יותר כך. תושבי סרדיניה אוכלים בשר. הם גם שותים חלב עזים, והתזונה היומית שלהם כוללת תמיד גבינות צאן.

על מדרון תלול עמד כפר עתיק, נטוש ומתפורר מהמאה ה־13, ומעליו כפר חדש יותר. בשנות החמישים, החשש ממפולות בוץ אילץ את תושבי הכפר לפנות את בתיהם ולעבור למקום גבוה יותר על ההר. בקצה הכפר הישן והנטוש, ישב רועה בן 84 על חומת אבן עתיקה, מכונית פנדה קטנה בצבע חלודה חנתה לידו כשדלת הנהג פתוחה. הוא עצר בצד כשראה אותנו מאחוריו ורצה לדבר. תארו לעצמכם מישהו באמריקה פשוט עוצר את האוטו בצד הכביש ומסמן לך לעצור, סתם כי בא לו לדבר! הוא לא עזב את מדרון ההר משנת 1989, אז נסע לבקר את אחד מילדיו באיטליה השכנה. קַרמינֶה מטפל בשש כבשים ועז אחת, כמה תרנגולות וחזיר, בכרם הזיתים שלו שבו יש עץ זית בן 300 שנה לצד עצים צעירים יותר, וביניהם גדלים יחדיו גם עצי רימון, שקדיות, אפרסמון, תאנים, ערמונים ופטל. ויש לו גם גן ירק גדול שבו הוא מגדל עגבניות, פלפלים, חצילים, מנגולד, תותים וארטישוקים. הוא דיבר על חייו הפשוטים, על מרק המינסטרונה שהוא עמוד התווך של התזונה כאן. אשתו של קרמינה הלכה לעולמה שנתיים לפני כן, והוא חי עם אחותו ושתי בנותיה, כמו רוב תושבי האי שנוטים להישאר ביחידות קרובות של משפחה וחברים. משפחתו, שקָטְנָה עכשיו, אינה יכולה לאכול לבדה את כל המזון שהוא מגדל, אז העודפים משמשים למאכל בעלי החיים או שהוא מחלק אותם. השגרה שלו, הפשטות של חייו, הטיפול בבעלי החיים ובגינות, שיחותיו עם חבריו, מוחו הסקרני, העובדה שהוא תורם לקהילה וחלק ממנה, אלה הם הדברים שמקיימים אותו. שאלתי אותו איך הוא מעביר את הזמן כשהוא לא מטפל בגידוליו ובבעלי החיים, והוא אמר שהוא קורא הרבה. הוא פתח את תא המטען של הפנדה שלו והוציא ספר עב כרס על דתות העולם שהוביל לשיחה עמוקה על אלוהים, שהוא לא לגמרי סגור עליו, ועל שינויי האקלים וההרס הבלתי הפיך של כדור הארץ. במשך שלוש שעות דיברנו על חייו, סיירנו בחווה שלו, ונהנינו זה מחברתו של זה. הוא דילג בקלות במעלה ובמורד המדרון, וקרא לכבשיו לבוא ולאכול דגנים עתיקים. התקשיתי לעמוד בקצב שלו כשהוא רדף אחרי הכבשים על צלע ההר.

למחרת הלכנו לבקר את ג'וליה פּיסָנַאוּ, ששלושה חודשים לפני כן ציינה את יום הולדתה ה־100. דיברנו שעות על ילדותה. היא נולדה ב־1921. במשפחתה היו 11 ילדים, והם היו כל־כך עניים בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, שכל אחד מהם אכל תפוח אדמה אחד ביום וביצה אחת שחלקו כולם. היא שתתה חלב עזים כל יום ואכלה מרק מינסטרונה, לא פעם עם לא יותר מכמה חתיכות זוקיני ותפוח אדמה. היא מעולם לא נישאה ועבדה אצל משפחה בעיר קליארי, העיר הגדולה של סרדיניה, במשך עשרות שנים. אחרי שפרשה לגמלאות הקימה לה בית משלה. היא מעבירה את זמנה ברקמה, הליכות בשכונה ובילוי עם חברים. מוחה צלול עדיין והיא אוהבת לפתור תשבצים כל יום. הסוד שלה לאריכות ימים הוא לא לקנא ולא לכעוס, לטייל הרבה ברגל, לא להילחץ מהחיים ולחיות בהודיה תמידית. היא אישה אמידה, עשירה באהבה, משמעות ומטרה, ואין לה שום מחלה מלבד בלוטת תריס איטית ודלקת מפרקים קלה.

למחרת ביקרנו את סילביו ברטרלי, רועה שחי כמעט כמו שחיו אבותיו במשך אלפי שנים, באותה חלקת אדמה על פסגת ההר, עם עדר צאן של מאתיים כבשים ועזים, שלכל אחת מהן שם ואישיות משלה. סילביו ובנו מגדלים זיתים ומייצרים שמן זית. הם מגדלים זן עתיק של חיטה בשם גראנוֹ קָפֶּלי ומייצרים יין קאנונאו, גבינות צאן טריות, בשרים משומרים ופיתות. סילביו מתגורר עם אשתו, בתו ובנו, בלי אינטרנט אלחוטי ומחשב, ומעט מאוד תקשורת סלולרית. הוא מוקף בקהילה של 12 חברי ילדות קרובים שמתייצבים בכל שנה לעונת הגז ולמסעות ציד. שאלתי אותו אם הוא חווה הרבה מתחים בחייו. הוא הרהר שניות ארוכות ואמר שמקור הלחץ הגדול ביותר שלו הוא כשעז הולכת לאיבוד באמצע הלילה.

כל מה שהם אוכלים מגיע מאדמתם. בעלי מלאכה כמו בנאים מקבלים את התשלום שלהם בגבינות וחלב. בעבר, סילביו ומשפחתו אכלו בשר חמש פעמים בחודש. עכשיו הם מקריבים רק את בעלי החיים רעי המזג. הם אוכלים גבינות ושותים חלב עזים וכבשים כל יום. בביקורי שם אכלנו כיד המלך זיתים, פלפלים, פיתות, גבינות חריפות, גבינות עזים טריות, בשרים כבושים, כיסוני בצק אווריריים (פּיסטוֹקוּ פְריטוֹ), בשר חזיר וכבש צלוי על אש עצים גלויה, פסטה ממולאת תפוחי אדמה עם רוטב עגבניות טרי (קוּלוֹרג'וֹנֶס), מינסטרונה עם תפוחי אדמה, פסטה וזוקיני, פסטה מָלוֹרֶדוּס עם נקניקיות, עגבניות טריות מהגינה ולקינוח סֶיאָדָס — כיסוני גבינה קטנים מטוגנים עם דבש — והורדנו הכול עם יין קאנונאו טרי שהוגש בכד חרס. המשפחה מנהלת את החווה ולידה מסעדה, שאותה הם מפעילים מתוך ביתם. זה היה בילוי נינוח של שעות אחר הצהריים שנמשך לערב של צחוק, אוכל, קהילה ואהבה.

המשך הפרק בספר המלא