שְׁעַת קֶסֶם
בְּיוֹם שִׁשִּׁי אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת לְאַף אֶחָד אֵין זְמַן,
כֻּלָּם לְחוּצִים וַעֲסוּקִים וְיֵשׁ הֲמוֹן בָּלָגָן.
אִמָּא בַּמִּטְבָּח מְטַגֶּנֶת, קוֹצֶצֶת,
אֲחוֹתִי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִתְרוֹצֶצֶת,
אַבָּא אֶת הַבַּיִת שׁוֹטֵף וּמְסַדֵּר,
מְזָרֵז אֶת כֻּלָּנוּ שֶׁלֹּא נְאַחֵר.
אֲבָל כְּשֶׁהַשַּׁבָּת סוֹף סוֹף נִכְנֶסֶת
בַּבַּיִת שֶׁלִּי מִשְׂתָּרֵר לוֹ הַשֶּׁקֶט.
אִמָּא כְּמוֹ קֶסֶם פִּתְאוֹם נִרְגַּעַתְּ,
מִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַסַּפָּה בְּשַׁלְוָה וּבְנַחַת,
וְאָז הִיא עוֹנָה לִי עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת,
שׁוֹמַעַת בְּשִׂמְחָה אֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת,
וּבְאוֹתוֹ רֶגַע קָסוּם וְנֶהֱדָר
נִדְמֶה שֶׁהִיא תַּסְכִּים כִּמְעַט לְכָל דָּבָר.
לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת אֲנִי רוֹצֶה סוּס פּוֹנִי, אָז אֲנִי צָרִיךְ פָּשׁוּט לְחַכּוֹת
וּלְבַקֵּשׁ יָפֶה מֵאִמָּא אַחֲרֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת…