מהסוף להתחלה

אמרו לי שאני חייב לכתוב תקציר לספר,

מצד אחד אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות,

אבל מצד שני החלטתי השנה להתחיל להקשיב יותר לסובבים אותי,

ומצד שלישי הסובבים אותי אומרים לי לעשות רק מה שאני אוהב! ולכתוב תקציר לספר לא נכלל בתוך רשימת האהבות שלי…

רוצים לקרוא?

תקראו

לא רוצים?

קדימה למה אתם עוד פה? חבל על כל דקה, הזמן שעובר לא חוזר ולא תספיקו למצמץ, אתם כבר בבית אבות משען, אוכלים גרבר בננה עם כפית, חולמים על העבר, ומקווים לא למות הלילה מדום לב.

ללכת לישון בלעדייך

ללכת לישון בלעדייך זה מרחב.

אני יכול לבחור תנוחה,

אני יכול לישון באלכסון,

אני יכול לישון אנכי,

אני יכול לישון מחובק,

עם הכרית.

ללכת לישון בלעדייך זה שקט.

אין נחירות קטנות ומתוקות,

ולפעמים רועשות וחזיריות,

שמזכירות לי שיש עוד ישות שנוכחת איתי במיטה,

כי ללכת לישון בלעדייך

זה פשוט דממה.

זמזומים של מזגן,

ורחשים של שכנים,

ואין עם מי לחלוק את המחשבה המטריפה של -

למה הם נזכרו להזיז את כל הרהיטים בבית באחת בלילה?!

ללכת לישון בלעדייך זה לשתוק לפני השינה.

להיפרד מהמילים לילה טוב,

להיפרד מהנשיקה האחרונה של היום,

להיפרד מחיבוק קצר של ברכת חלומות פז,

כי ללכת לישון בלעדייך

זה פשוט ללכת לישון,

לבד.

להיזכר בך לפעמים בחלומות,

ולהתעורר שוב

למציאות מאכזבת,

שאת לא לידי,

עם הבל הפה המיוחד,

שהיה שייך רק לך.