מה זאת אמנות לעזאזל הסופר דורון בראונשטיין[/caption]חוה: אז במה?
דורון: על פי התפישה שלי... בכל אדם שפגשת, שבאת איתו במגע, במשפחה שלך, בעבודה שעשית בבנק, באמנות שיצרת...
חוה: האחיינים... כולם עסוקים בענייניהם. אין להם זמן לדודה הזקנה והטרחנית שלהם עכשיו.
דורון: את לא זקנה.
חוה: אתה לא יודע בת כמה אני.
דורון: אני משער.
חוה: אז אל! אני לא מדברת על הגיל שלי ולעולם לא אדבר.
דורון: מכבד.
חוה: וטוב שכך.
דורון: אז... יש משהו שאת צריכה?
חוה: לא, תודה. הבאת לי "לאשה", הבאת לי חומוס וסלט חצילים. לא צריך יותר.
דורון: והשיעול עבר?
חוה: קצת יותר טוב עכשיו.
דורון: יופי. אני רוצה שתהיי בריאה.
חוה: אתה יודע שאתה מצחיק?
דורון: אני? לא קראת לי רק לאחרונה "מלך המורבידים"?
חוה: אני לא זוכרת.
דורון: זה יתרון כשלא זוכרים.
חוה: אז איפה הייתי?
דורון: לא זוכר.
חוה: אה! בזה שאתה מצליח להצחיק אותי! אתה חושב שאני לא רוצה להיות בריאה?
דורון: לפעמים אני לא בטוח.
חוה: סליחה?!
דורון: מה ששמעת. לפעמים נראה לי שאת, איך לומר... נהנית מהמצב.
חוה: מאיזה מצב בדיוק? שאני פה? כלואה בתוך המוסד הזה בין כל הזומבים, חולי הנפש הסכיזופרנים המופרעים?
דורון: לא אמרתי את זה. אבל... זה שיש לך פריבילגיה להיות... פשוט את. וגם - בחופש. בלי המירוץ-עכברים שבחוץ.
חוה: רואים שלא הכרת אותי בגלגול הקודם שלי. כשהייתי בן אדם. כשעבדתי בבנק, כשגרתי בתל אביב, כשהייתי חיה.
דורון: את עדיין חיה.
חוה: הדגש הוא על עדיין. בקצב הזה אני לא בטוחה עד מתי זה יימשך.
דורון: את הולכת לחיות חיים ארוכים מאוד. יש לי הרגשה חזקה לגבי זה.
חוה: ארוכים זה לא בהכרח טובים. בין אורך לאיכות קיים הבדל תהומי.
דורון: את רואה? לא בכדי אני אומר לך שאת מורה טובה.
חוה: לא צריך להיות מורה טובה כדי לדעת את זה. אני לא מורה. אני אישה. אישה שקשובה לרחשי העולם.
דורון: את שוב מזכירה לי את שימבורסקה...
חוה: הוי, אתה והשימבורסקה שלך. סיפור אהבה לא נגמר.
דורון: זאת אומרת, מה שאמרת, שאת קשובה לרחשי העולם, זה מזכיר לי שיר שלה.
חוה: כל דבר יכול להזכיר כל דבר. כל דבר הוא סוג של רפרנס למשהו אחר. ככה זה בחיים. ככה זה גם באמנות.
דורון: את משפחה בשבילי, חוה.
חוה: (מביטה ברכות בדורון ומחזיקה בידו, לא אומרת דבר במשך כדקה ואז אומרת) אתה יודע, פעם, מזמן, בדיוק כמוך, גם אני האמנתי בתקווה. הייתי בטוחה... שהיא קיימת.
דורון: היא קיימת.
חוה: אמרת לי שזה היה משפט של אביך.
דורון: נכון. הוא נהג לומר "בכל מקום שיש בו חיים, יש תקווה".
חוה: הוי, האימה... אימת הקלישאות הבלתי נגמרות.
דורון: את מדברת על אבא שלי, אני מבקש.
חוה: נכון מאוד. אני מדברת עליו. על כל מה שהוא גרם לך ועדיין... כל האהבה שלך נתונה אליו.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
