בֹּקֶר, חוֹף וְחוֹל מָרוּחַ
שֶׁמֶשׁ קָמָה, מִתְלַבֶּשֶׁת
בֵּין גַּלִּים וּבֵין הָרוּחַ
שׁוּב רוֹאֶה אוֹתָךְ גּוֹלֶשֶׁת.
שׁוּב רוֹאֶה אוֹתָךְ גּוֹלֶשֶׁת.
מָה מוֹשֵׁךְ אוֹתָךְ לְשָׁם?
אַתְּ אַף פַּעַם לֹא מִתְיָאֶשֶׁת,
מְחַפֶּשֶׂת גַּל מֻשְׁלָם.
אַתְּ גּוֹלֶשֶׁת, מְאֻשֶּׁרֶת,
מִסְּבִיבֵךְ רַק יָם כָּחֹל,
עֶרֶב בָּא וְאַתְּ נִשְׁאֶרֶת
אַתְּ שׁוֹכַחַת מֵהַכֹּל.
הַגְּלִישָׁה שֶׁלָּךְ כּוֹבֶשֶׁת
נִיצוֹצוֹת בְּמַבָּטֵךְ.
סַפְּרִי לִי פַּעַם, גּוֹלֶשֶׁת,
עַל הַגַּלִּים שֶׁבְּלִבֵּךְ.
הַזְּמַן בַּחוֹף עָצַר מִלֶּכֶת
צִפּוֹר לַיְלָה מְקַשְׁקֶשֶׁת,
שׁוּב מַמְתִּין לְאוֹר הַבֹּקֶר
רַק לִרְאוֹת אוֹתָךְ גּוֹלֶשֶׁת.