דף הבית > ההומואים היהודים הקדושים של ברלין

ההומואים היהודים הקדושים של ברלין

         
תקציר
עמודים:85 תאריך הוצאה לאור:04-2020 ברלין. שלהי שנת 1932 .דקה לפני שהיטלר עולה לשלטון ומנפץ את המציאות כולה לאינסוף רסיסים של בלהות, "קברט וולפה" שבמרכז העיר, איכשהו - על אף כל הקשיים - ממשיך לשרוד. ערב-ערב עולים על הבמה של מרכז התרבות הדאדאיסטי, החתרני-מחתרתי הזה, מופעי אוונגרד, פרפורמנס ארט, בורלסק ודראג קווינס צבעוניים - כולם שיר הלל להומוסקסואליות, לקוויריות ולגאווה של הקהילה הלהט"בית דאז - ומדגישים את תת-התרבות הדקדנטית של העיר. * הרומן מתמקד בחייהם - הן כפרטים, הן כ"משפחה" אשר נוצרה מתוקף החברות האמיצה, יוצאת הדופן שביניהם - של ארבעה הומואים יהודים - אם תרצו, של ארבעה "גיבורים", של "קדושים": גרשון - דראג קווין המכנה את עצמו כשהוא על הבמה "גרטרוד שטיין-סטאלין", בן למשפחה חרדית שחזר בשאלה, ישראל - משורר-דאדא החי בזוגיות עם פרידריך הלא-יהודי, מקס - שחקן, ואלפרד וולפה - המכונה בפי כל "וולפי" - בעל "קברט וולפה". * הרומן נפתח דווקא ב"סוף": ברגעים האחרונים של חייהם של הארבעה - כשרג־ עים אחרונים מצמררים אלו מסופרים כל אחד ב"גירסתו" של "קדוש" אחר - כשהם כבר עירומים ומנושלים מהכל, עומדים צפופים זה אל זה - מחוברים כמשפחה גם ברגעיהם האחרונים - בתא הגזים של מחנה ההשמדה אושוויץ, בחושך מוחלט, מחכים למוות לקחת אותם - אולי - לעולם הבא, והוא מסתיים בהכנות האחרונות למסיבת הסילבסטר העצובה כל כך של שנת 1933 (מעט אחרי שהם מנקים את צלבי הקרס הרבים שרוססו על חזית הקברט). * דורון בראונשטיין - שהוא חלקים נכבדים מכל אחד מגיבורי הרומן שלפניכם, מאותם "הקדושים" שהוא יצר - נרצח באושוויץ בגלגול הקודם וחזר לספר את אשר ראו עיניו "שמה". בראונשטיין, יליד 1976 בגלגול הזה, הוא אמן-דאדא קלאסי, המספר את סיפורו/את סיפורם של "ההומואים היהודים הקדושים של ברלין" באופן ויר־ טואוזי, סוחף ובעיקר - אוונגרדי מאוד, רגיש ושובר לב - כמו אף סופר אחר לפניו.  
פרק ראשון

גירסה ראשונה: אלפרד
זין וביצים.
ותחת.
הכי אמיתי שיש.
אנחנו עירומים עכשיו, מנושלים מהכל, אבל לפחות ביחד. עדיין.
ארבעתנו, אחד צמוד לשני. נוגעים זה בזה בידיים. תחת דבוק
לתחת. זין לזין. ביצים מתנדנדות, קפואות מקור, משקשקות בפחד
אימים.
מוזר כל כך. סוריאליסטי.
החברים הכי טובים שלי, האחים שמעולם לא היו לי, החברים-
שהפכו-לאחים, עם הזמן, והנה, הזין שלהם והביצים שלהם. הכל
כל כך קרוב אליי עכשיו, כל כך נוגע בי.
כמה יהודים מתפללים לאלוהים על ידינו.
"הוא לא קיים," ישראל אומר, כמו לעצמו. יש חושך בחדר הגדול
הזה. הכל - שחור משחור, ועדיין - גם בעלטה, אני רואה. ומרגיש
כל כך...
כבר אין לנו שיער - גילחו לנו הכל לפני שדחפו אותנו לחדר הזה -
כבר אין לנו שם, כבוד עצמי... זהו זה. עכשיו כבר באמת אין לנו
כלום. גזלו מאיתנו הכל - את כל מה שהיה, את כל מה שהיינו עד
לרגע הזה...
כולנו עומדים כמה שניות, כמו נצח, ומחכים. ומחכים. ומחכים.
9
לא יודעים למה.
לא יודעים למה.
מישהו על ידי מתחיל להשתעל. עוד מישהו. ועוד מישהו.
"מה זה?" ישראל שואל, "מה לעזאזל קורה פה?"
"המוות," אני עונה בלחש, "זה מה שקורה."
"הבני זונות," גרשון אומר.
"החושך עולמי," אני מתקן אותו, נזכר בחוב הקטן שלי למס הכנסה
גרמניה, ומשום מה - לפני שהשיעול הסופי, המחייב-מיתה, תוקף
גם אותי - מחייך.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
עוד ספרים של לב ספרים - הוצאה לאור
עוד ספרים של דורון בראונשטיין
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il