נתינה

רן גרין, אומן ויזם רב־תחומי למבני ציבור במרחב הציבורי בארץ ובעולם.

שם הספר, נתינה, נובע מהמקומות העמוקים שבהם הייתי,

מאז התיכון ועד האשפוז האחרון לפני שנה.

שבוע ימים בטיפול נמרץ, ובשבת הרופא אומר: "לך הביתה חביבי, הכול בסדר". אמירה זו ושתי אמירות נוספות בטיפול נמרץ נוירוכירורגי:

אני חוזר לחיים טובים יותר

ולהשאיר חותם על העולם

הן שמניעות אותי היום.

אָרִיק שֶׁלִּי

הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה שֶׁלִּי,

אָרִיק לוֹחֵם שֶׁל שָׁרוֹן,

אַחֵר שֶׁהָיָה גָּאוֹן אַיְנְשְׁטֶיְן,

שְׁלִישִׁי עִרְבּוּב שֶׁל הַשְּׁנַיִם, זַמָּר שֶׁהֲכִי אֲהֹב אָהַבְתִּי.

מַשְׁאִיר הָרִאשׁוֹנִים בַּצַּד,

נַשְׁאִיר אֶת אָרִיק הַשְּׁלִישִׁי שֶׁאָהַבְתִּי,

שֶׁאֶת דְּמוּתוֹ יוֹצֵר בְּחֹמֶר מָלֵא.

בָּרָק, גְּוָנִים אֲדֻמִּים שֶׁל הַפּוֹעֵל שֶׁאָהַב.

גַּם אֶת סִימָה מְאוֹד אָהַב,

אֶת הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁל סִימָה גַּם.

אֶת אוּרִי הַזּוֹהֵר בַּדֶּשֶׁא, כָּכָה־כָּכָה אָהַב,

אֲבָל מָה? לָמְדוּ לִהְיוֹת מְעֻרְבָּבִים.

אָרִיק שֶׁל כַּדּוּרֶגֶל שֶׁל הַפּוֹעֵל הָאֲדֻמָּה,

אָרִיק שֶׁל קְפִיצָה לָרֹחַק, כַּדּוּרְסַל גַּם.

אָרִיק שֶׁל שִׁירִים כָּאֵלֶּה לָעַד אַלְמוֹתִיִּים.

אָרִיק שֶׁל צְפוֹנְבּוֹנִים וְהָיָה גַּם בַּסְּרָטִים.

אֶפְשָׁר עוֹד וָעוֹד לְהַמְשִׁיךְ עַד שֶׁ...

אַל תֹּאמְרוּ לִי דַּי!

כִּי לָעַד אֶנְצֹר אֶת אָרִיק שֶׁלִּי בְּזִכְרוֹנִי.

לָעַד הוּא הָיָה וְיִהְיֶה מִסְפַּר אַחַת.

אָרִיק, אַתָּה זוֹכֵר אֶת ג׳וֹזִי וּשְׁמוּלִיק?

אֶת אָדוֹן שׁוֹקוֹ וְאֶת אֲנִי וְאַתָּה?

זוֹכֵר אֶת הַסִּפּוּר שַׁבְּלוּל?

זוֹכֵר אֶת הָאֲהוּבִים הָאֲחֵרִים שֶׁלִּמַּדְתָּ?

כֵּן, וַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, אֶת מִי?

אֶת שָׁלוֹם, אֶת יְהוּדִית, אֶת זֹהַר וְעוֹד הָמוֹן.

אֲבָל הֲכִי־הֲכִי אָהַבְתִּי, אֹהַב אֶת סִימָה שֶׁלִּי.

אוֹ-קֵי, וּמָה עִם אָדוֹן שׁוֹקוֹ וְהַבֻּבָּה זֶהָבָה שֶׁשַּׁרְתָּ?

טוֹב, בֶּטַח זוֹכֵר, הָיוּ עוֹד הַרְבֵּה, גַּם לִמַּדְתִּי.

אֶת מִי?

אֶת גַבְרִיאֵלוֹב, אֶת רָבִיץ, אֶת חֲנוֹךְ וְעוֹד הַרְבֵּה.

וַאי אָרִיק, אַתָּה נֶכֶס שֶׁל יִשְׂרָאֵל כֻּלָּה!ּ

תּוֹדָה, רַן. אֲבָל מִלְּמַעְלָה הַדְּבָרִים נִרְאִים אַחֶרֶת.

אוֹ-קֵי, אָרִיק, מַסְכִּים שֶׁאֲנִי וְאַתָּה נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם?

הֵי רַן, זֶה שִׁיר שֶׁמְּאוֹד אָהַבְתִּי לָשִׁיר.

כֵּן, יוֹדֵעַ, גַּם אֲנִי כָּזֶה שֶׁרוֹצֶה לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם.

נִפְלָא רַן, תַּמְשִׁיךְ כָּכָה, אַתָּה מַמָּשׁ זֶה שֶׁלְּרֶגַע נִתְקַע לִי,

שֶׁאֶת דַּרְכִּי מַמְשִׁיךְ.

לְכָבוֹד הוּא לִי, אָרִיק, לִהְיוֹת כָּזֶה דַּרְכְּךָ מַמְשִׁיךְ.

אָרִיק, לָנֶצַח אֶנְצֹר אֶת שִׁמְךָ, אוֹתְךָ, עָמֹק בְּלִבִּי.

שׁוּב תּוֹדָה, רַנִי שֶׁלִּי.

הֵי, יוֹדֵעַ? כָּךְ אִמִּי רָחֵל שֶׁלִּי קָרְאָה לִי!

יוֹדֵעַ גַּם יוֹדֵעַ, כַּמּוּבָן!

טוֹב, סִיכַּמְנוּ שֶׁאֲנִי

אֶת דַּרְכְּךָ מַמְשִׁיךְ?

כֵּן רַן, צֵא לַדֶּרֶךְ,

תֵּן בָּרֹאשׁ,

רַק שֶׁיִּהְיֶה טוֹב,

שֶׁתִּהְיֶה אַגָּדָה בַּדֶּשֶׁא.

מְקַבֵּל,

וַאלְלָה אַחְלָה מְשִׂימָה.

אָכֵן.

טוֹב אָרִיק שֶׁלִּי,

אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְצַיֵּר בְּשִׁירִים.

מַמְשִׁיךְ לָעַד עַל לוּחַ לִבִּי לִזְכֹּר אֶת

אָרִיק שֶׁלִּי.