מתכון בהפרעה

מתכון בהפרעה הוא מסע מרתק לפיתוח מיומנויות וביטחון עצמי, החושף סוד משנה חיים עבור ילדים ומתבגרים הסובלים מקשיים בוויסות עצמי ומלקויות למידה: טיפול באמצעות אפייה.

ד”ר רונית ניצן־סלע וקסם בן סימון הופכות את המטבח לזירת למידה משמעותית, שבה קערת בצק הופכת למעבדה וכל עוגה היא הזדמנות לצמיחה. מה תמצאו בין דפי הספר?

טכניקות מהפכניות: שיפור מיומנויות של ויסות עצמי והתארגנות, פיתוח כישורים מתמטיים על ידי תפיסת המספר וחשיבה חשבונית וחיזוק מיומנות הקריאה והבנת הנקרא על ידי אסטרטגיות להוראה מותאמת וחשיפה למתכונים.

חוויה רב־חושית: דרכי למידה שמערבות את כל החושים, ממישוש הבצק ועד ריח המאפה הטרי.

בניית ביטחון עצמי: הזדמנות לחוות תחושת מסוגלות, תושייה, מוטיבציה ודימוי עצמי גבוה.

חשיבה יצירתית: טיפוח סקרנות, חשיבה מחוץ לקופסה ויכולת המצאה.

כלים מעשיים: כרטיסיות ניווט, מד רגשות ושיטות ייחודיות לטיפוח ויסות עצמי.

זהו ספר חובה לכל הורה, מחנך או מטפל המחפש אחר דרכים יצירתיות ויעילות לתמוך בילדים עם אתגרי ויסות ולמידה 

ד”ר רונית ניצן סלע היא מומחית באבחון לקויות למידה בילדים ובמבוגרים ובטיפול בהן. מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת אורנים “המכללה האקדמית לחינוך והוראה”. מומחית בעלת ניסיון רב־שנים בתחום האבחון וההוראה המותאמת. מאמינה בשילוב הידע התאורטי והפרקטיקה, בקשר בין הוראה ודידקטיקה לבין חשיבה יצירתית וחווייתית ובראיית המטופל באופן הוליסטי, כאדם, מתוך מטרה לקדמו באופן מיטבי מבחינה אקדמית, תפקודית ורגשית.

קסם בן סימון תורג’מן היא בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד וקונדיטורית בוגרת בית הספר “בישולים”. מחנכת בחינוך המיוחד ומורה לאפייה ששמה דגש על שילוב בין למידה ואפייה. מאמינה בלימוד דרך חוויה תוך חיזוק הביטחון העצמי והמוטיבציה של הילד.

ספר זה נועד לשמש כלי טיפולי להורים ולאנשי מקצוע בתחום התרפיות והחינוך: מומחים ללקויות למידה, הורים המתמודדים עם צעירים שחווים קשיי ויסות ולקויות למידה ומעוניינים להקל קשיים אלו בדרך חווייתית ואינטראקטיבית והורים המעוניינים לקדם את ילדיהם ולהפיק את המרב מזמן איכות מעצים.

הספר שבידיכם אינו ספר אפייה רגיל. מטרת־העל שלו היא קידום מיומנויות ויסות וטיפול בלקויות למידה באמצעות אפייה. הכלים והמיומנויות שבהם יעסוק הספר מתאימים לגילֵי חמש ומעלה. תוכלו לתווך אותו לילדים על ידי שינוי המתכון או אופן הגשתו ובכך להתאים אותו לכל גיל.

בספר מוצגים מתכונים שונים המותאמים למגוון אוכלוסיות, ובהן ילדים שהם רגישים למזונות מסוימים או נמנעים מהם מסיבות שונות. ככלל, המתכונים המובאים בפניכם הם גנריים, ועל כן אפשר לשנות אותם על פי הצורך. אף אפשר ומומלץ לשלב בהם את היצירתיות ואת הדמיון שלכם ושל הילדים. תוכלו לשלב במתכון מצרכים שונים בכל פעם ובכך ליצור אין־סוף אפשרויות אפייה משותפות ומקדמות. ילד שמשתתף באופן פעיל בבניית מתכון יפתח יצירתיות, עצמאות ומוטיבציה, תחושת המסוגלות שלו תגבר והוא יאמין בעצמו. מעבר לכך, זוהי דרך נפלאה וחווייתית לגרום לילדים להיפתח לטעמים חדשים. כשהם משתתפים באפייה באופן פעיל, רצונם לטעום את התוצר גובר.

מעבר למתכונים, הספר משקף תהליך התפתחותי מבחינה רגשית, תודעתית וטיפולית, שנרקם ומתהווה מתחילת המפגשים. ארגז הכלים העומד לרשות המטפלים או ההורים כולל מד רגשות, שבאמצעותו אפשר להבין איך הילד מרגיש היום ואיך מוטב לגשת אליו במהלך האפייה; שיח רגשי המלווה את המבוגר שמוביל את מפגש האפייה; ואף טיפים שימושיים לקידום ילדים מאוכלוסיות שונות בחינוך המיוחד ולטיפוח חשיבה רפלקטיבית. תהליך האפייה עצמו הוא שלב משמעותי בתהליך, שכן הוא מעודד עבודה רגשית ומאפשר לילד לעבוד על הוויסות שאותו אנו מבקשים לטפח.

תהליך האפייה אף כרוך בעמידה בזמנים, בסדר וארגון ובתהליכי תכנון, פיקוח והערכה שהם חשובים להתקדמותו של הילד. ראשית, הילד קורא את המתכון ומארגן את החומרים — זהו שלב התכנון. לאחר מכן, תוך כדי עבודה, הילד מפקח על עבודתו. הוא בודק באילו חומרים כבר השתמש ומסמן וי במתכון לצד פריטי המתכון ושלבי ההכנה שהושלמו. בסיום ההכנה הילד מעריך את עבודתו. הוא קורא שוב את המתכון ובודק שאכן ביצע את כל השלבים והשתמש בכל המצרכים. הילד הופך פעיל ועצמאי לאורך התהליך, אולם בתחילת הדרך יזדקק לתיווך. תפקידנו לתווך לו את התהליך בד בבד עם עידוד עצמאותו.

בסוף התהליך נשוב למד הרגשות, נבדוק אם חל שינוי ברגשותיו של הילד וננסה להבין מה תרם לכך. נפיק לקחים ומסקנות באמצעות שאלון רפלקטיבי המיועד למבוגר ובאמצעות שאלון רפלקטיבי המיועד לילד, שאותו נתווך לו על פי גילו. השאלונים יכולים לעזור לנו להתאים את המפגשים הבאים לצרכיו של הילד ולקדם אותו יותר בכל מפגש. בסוף הספר ישנם עמודי מתכונים ריקים שבהם הילד יכול לכתוב מתכונים חדשים. בממד הטיפולי, תהליך האפייה מאפשר לנו לעודד את הילד להשתתף בתהליך באופן פעיל, חווייתי ויצירתי ולפתח יכולת חשיבה גבוהה יותר מבחינה יישומית. לאורך הפעילות הילד מגלה עניין וסקרנות ו”חוקר" את המתכון על כל שלביו, ובסופה הוא מפתח יכולת לחבר מתכון בעצמו. המתכון יכול להיות מבוסס על מתכוני הספר, תוך שינוי מצרך אחד או שניים על פי החלטת הילד. יצירתו של מתכון חדש תעיד על התהליך שעבר הילד ועל המידה שבה הפנים אותו, ויש בה כדי לתרום להתפתחותו האישית, לתחושת המסוגלות שלו ולביטחונו העצמי.

האפייה היא כלי לתקשורת מקרבת, להסרת חסמים, לטיפוח מיומנויות, לעבודה על קשיים שהילד מודע או לא מודע להם ולחיזוק דימויו העצמי ויכולתו לזהות את כוחותיו. הספר מכיל טיפים ועזרים רבים המשמשים אנשי חינוך בעבודתם, שנמצאו יעילים עבור למידה והתפתחות אישית. אנו מקוות שתשתמשו בהם ותעניקו לילדכם את הטוב ביותר מתוך הספר.

במהלך העבודה, שימו לב לנקודות הבאות:

תכנון העבודה: קריאת המתכון, ובמקרה הצורך התייחסות לקשיי קריאה או לדיסלקציה, תוך מתן טיפים לצורך טיפוח מיומנויות הקריאה, בדיקת סביבת העבודה, ארגון המוצרים הנדרשים, תשומת לב לכמויות הנדרשות ולכלי המידה, התייחסות לתפיסה כמותית המושפעת מקשיים חשבוניים ודיסקלקוליה, התייחסות לקשיי ויסות על ידי צמצום הגירויים סביב ורעשי הרקע, תשומת לב לתגובותיו של הילד לנוכח המגע עם החומרים והמרקמים השונים והתייחסות לניהול זמנים על ידי הצבת שעון המורה על השעה, שמאפשר לילד לחוות את תחושת הזמן.

הפניית תשומת ליבו של הילד לפיקוח על עבודתו בכל שלב; מה אני נדרש לעשות? מה אני עושה? וקיום בדיקה חוזרת תוך כדי התהליך.

הערכה משותפת עם הילד בסופו של התהליך; האם ביצעתי הכול כנדרש? לדוגמה, האם הדלקתי את התנור? מהו מצב הטמפרטורה? האם הקפדתי על זמני האפייה? וכדומה.

כל אלו דורשים הפעלה מיטבית של מערכות הקשב השונות, של יכולות ויסות הקשב ושל יכולות מטא־קוגניטיביות המושפעות מהתפקודים הניהוליים והקפדה על קריאה למי שמתקשה או שהוא לקוי קריאה (דיסלקציה). שיטות שונות עשויות להקל על לקויי קריאה, ועליהן נרחיב בהמשך הספר. תנו את הדעת גם על העניין החשבוני־כמותי עבור המתקשים במתמטיקה (או במקרה של דיסקלקוליה). שיטות שונות עשויות להקל על לקויי למידה בחשבון, ואף עליהן נרחיב בהמשך. עבור ילדים עם קשיי ויסות יושם דגש על טיפוח מיומנויות רגשיות מאזנות, על ניהול זמן ועל ההיבט הקִשבי (תכנון, פיקוח, הערכה) והתחושתי, באמצעות עבודה על המרקמים והתחושות המלוות את המגע ובאמצעות העיבוד של חומרי האפייה באופן מיטבי.

מה בין ויסות ולקויות למידה ובין אפייה?

ויסות עצמי הוא מושג המתייחס לתהליכים שמסייעים לאדם לשלוט ברגשותיו, במחשבותיו ובפעולותיו. תהליכים אלו מסייעים לפרט להסתגל למצבים חדשים ולקדם את עצמו לעבר מטרותיו. ויסות עצמי מתקשר אפוא ליכולת להיענות להוראות, ליזום התנהגויות ולהפסיקן בהתאם לסיטואציה. מדובר ביכולת לדחות סיפוקים, להסתגל לדרישות חברתיות ולהתאים עוצמה, תדירות ומשך זמן לכל פעולה. זאת ועוד, בוויסות העצמי בלמידה ישנם שלושה שלבים: תכנון, פיקוח והערכה.

להלן פירוט השלבים השונים:

בשלב התכנון האדם מציב מטרות למשימה וחושב על אופי הביצוע.

בשלב הפיקוח האדם בוחן את התנהלותו ומבצע בה שינויים על פי הצורך.

בשלב ההערכה האדם מבצע רפלקציה על התנהלותו ועל תהליך הלמידה שעבר.

בהקשר זה יש לזכור כי היכולת לוויסות עצמי מצריכה גם ויסות של היבטים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים.

על מנת לקיים את השלבים שצוינו לעיל ולאזן בין האתגרים והדרישות של הסביבה ובין רצונותיהם של הילדים וצורכיהם, נדרשות עכבה (אינהיביציה) גבוהה, כלומר יכולת להפסיק תגובה מסוימת או להימנע ממנה, ויכולת  תכנון.

באמצעות תהליך של אפייה מבוקרת, ובהינתן דגשים על מיומנות הוויסות ולקויות הלמידה, אפשר, אם כן, לקדם התפתחות של מנגנוני ויסות עצמי ולטפח מיומנויות להתמודדות עם קשיים בקריאה (דיסלקציה) ועם קשיים חישוביים ומתמטיים (דיסקלקוליה).

יכולת הוויסות העצמי מתפתחת בשנות הילדות ובגיל ההתבגרות. על פי פוזנר ורותברט, הוויסות העצמי מתפתח בזיקה ליכולות הקוגניטיביות של האדם. במילים אחרות, מנעד הטיפול הוא רחב ויכול לנוע בין ילדים בגיל הרך, נערים ומבוגרים, על פי הקשיים שלהם ועל פי סוג הטיפול הנבחר (אישי, קבוצתי, סדנה).

בהקשר זה יש לציין כי הוויסות העצמי כרוך בהתגברות על תגובות אוטומטיות ובעיכובן לטובת התנהגות המותאמת למצב, לשם השגת המטרה שאליה הילד חותר.

משמעות הדבר היא שלהורים, למורים ולמטפלים ישנו תפקיד מרכזי בתיווך הרגשות, החשיבה וההתנהגות לילדים, שכן הם הבסיס לוויסות עצמי.

על מנת שהטיפול באמצעות הספר מתכון בהפרעה יהיה מיטבי, יש לזכור כי קיים קשר הדוק בין מיומנויות הוויסות ובין מוטיבציה (בין שהיא מתקשרת לביצוע פעולה מכוונת או לא מכוונת על מנת להגיע לתוצאה רצויה, ובין שהיא נובעת ממיקוד שליטה פנימי או חיצוני). אנו רואות חשיבות רבה בבניית המוטיבציה הפנימית של הילד ובחיזוקה, מתוך הנאה וסיפוק וללא תלות בגמול חיצוני. טיפוח מוטיבציה פנימית, הקשורה בפעילויות שמעניינות את הילד, יאפשר לו להשתתף ולשתף פעולה מרצונו החופשי, בשונה ממוטיבציה חיצונית המונעת מכוחות חיצוניים. אדם המוּנע ממוטיבציה חיצונית עוסק בפעילויות מתוך רצון לגמול מסוים.

העיסוק באפייה כתחביב יכול לשמש תמריץ ואמצעי להעלאת המוטיבציה הפנימית. יש בו כדי לחזק את תחושת היעילות והאקטיביות, לפתח קשרים מתגמלים עם הסביבה ולחזק את מיומנויות הוויסות, ובהן יכולת התכנון, הארגון, הפיקוח וההערכה העצמית. נוסף על כך, כאמור, העיסוק באפייה מאפשר לטפח מיומנויות שונות בהקשר של דיסלקציה ודיסקלקוליה.

נראה אם כן כי תהליך האפייה ככלי טיפולי יכול להתמקד בהיבטים שונים של ויסות:

ויסות חושי: מתבטא ברגישות למגע, לתנועה, לחום־קור, לגירויים חזותיים ושמיעתיים, לטעם ולריח. מדובר במנעד רחב הנע בין תחושת הצפה, שמאפיינת רגישות־יתר חושית, ובין הימנעות, המעידה על תת־רגישות  חושית.

עיבוד־ויסות חושי הוא בסיסי להבנה, לרכישה ולביצוע של מיומנויות מוטוריות. על מנת שיתקבל במוח מידע מן הגוף או מחוצה לו נדרשת מעורבות של מערכות חישה שונות שקולטות, מעבדות ומעבירות מידע דרך מערכת העצבים לאיברים המתאימים ושתורמות לשיפור הקואורדינציה בין ידיים ועיניים ובין רגליים ועיניים; הילד נדרש להשתמש בעיניו כדי לבצע תגובה מוטורית מותאמת ביעילות. למשל, מיומנויות של מוטוריקה עדינה נדרשות על מנת לעקוב אחר אובייקט ולהתמקד בו, ולדייק את תנועות ידיו ואצבעותיו על מנת לאחוז בחפצים, לכתוב, לצייר ולבצע פעילויות שונות בחיי היום־יום. מלאכת האפייה תורמת לשיפור מיומנויות אלה, מכיוון שהיא מחייבת את הילד לדייק את תנועותיו לצורך חיתוך, לישה, מגע עם החומרים והמרקמים השונים ועיבודם.

במצב של רגישות חושית, הילד רגיש לריחות במידה ניכרת, יוצאת דופן או קיצונית. רגישות לריח עשויה  להיות כרוכה בקשיי אכילה ובהימנעות ממאכלים רבים. ילד עם קושי בוויסות חושי עלול להיתפס כאכלן בררן שמוכן לאכול מזונות בטעמים ובמרקמים מסוימים בלבד ומסרב לנסות מאכלים חדשים. במצבים של רגישות־יתר, למשל אם הילד רגיש למגע בדברים מלכלכים או רטובים, אפשר לנסות לגרות את חוש הטעם על ידי הכנת עוגיות או לחמניות, שכרוכה בלכלוך, כדי שתהיה לו מוטיבציה לנסות להתרגל למגע על מנת ליהנות מהתוצר.

ויסות רגשי: במהלך הטיפול באמצעות אפייה אפשר לטפח איזון לעוררות רגשית, ובכלל זה יכולת לשאת תסכול, לרסן אגרסיות ועוצמות רגשיות ולצמצם אגוצנטריות. כמו כן, במקרים שבהם ילדים סובלים מהתפרצויות זעם או מקהות חושים וריחוק, תהליך העבודה יכול לפתח יכולת הכלה ואמפתיה.

עוצמות אלו ותדירותן נובעות, כמובן, מגורמים שונים באישיות, אך ישנו מקום גם לטיב האינטראקציות עם כל מבוגר משמעותי בתהליך זה (מורים, מטפלים, הורים וכו'). התהליך הטיפולי שם דגש על יכולתו של המבוגר לעבוד עם הילד ולטפל בו על ידי אפייה, שמשמשת כלי לטיפול בקשיי הוויסות ומסייעת לילד להגיע לרגיעה ולשליטה עצמית. בתהליך זה אפשר לסייע לילד באמצעות התייחסות להיבטים השפתיים והקוגניטיביים, כלומר פיתוח יכולת המללה לדיבור חיצוני ופנימי.

ויסות התנהגותי: טיפוח התנהגויות על מנת להשיג מטרה; תפקוד במצבים הדורשים ביצוע סימולטני (ביצוע של כמה פעולות בעת ובעונה אחת); ודרישה להתנהגויות מורכבות. בהקשר זה יושם דגש על טיפוח מיומנות להיענות להוראה או לבקשה, ליזום התנהגות או לחדול ממנה, בהתאם לנסיבות בתהליך האפייה. בתהליך האפייה הילד מטפח יכולת להתאים ולווסת את העוצמה, התדירות ומשך הזמן של פעולות מילוליות ומוטוריות בסביבות חברתיות וחינוכיות. נוסף על כך, באמצעות תהליך האפייה המבוגר יתמקד בתהליך שבו ילמד הילד לדחות סיפוקים ולטפח התנהגות פרגמטית נאותה; בתחילה בפיקוחו ולאחר מכן בהיעדר ניטור חיצוני.

תוך כדי האפייה יושם דגש על טיפוח מיומנות של תכנון אסטרטגי וגמישות בחשיבה ובפעולה, כלומר טיפוח יכולת לצפות, לבסס מטרות ולתכנן, לרבות ניטור והיעזרות במשוב. כמו כן יושם דגש על פתרון יזום של בעיות חדשות שצצות תוך כדי תהליכים בכלל. האפייה משמשת אמצעי למידה, ובכלל זה היכולת לפעול באופן אדפטיבי (הסתגלותי) ויעיל, לצפות מטרות ולהגיב בהתאם.

לסיכום, תהליך האפייה הוא אמצעי שיש בו כדי לשמש בסיס טיפולי לקשיי ויסות שונים וללקויות למידה. הבסיס הטיפולי מכוון ומונחה מטרה, ממוקד בפתרון בעיות ודורש מהילד סנכרון בכמה תחומים: מיומנויות שילמד להפעיל באופן עקבי וכן מיומנויות עוגן של תכנון, פיקוח והערכה. בתהליך העבודה והטיפול יושם דגש על נקודות החוזק והכוחות של הילד, לשם העלאת המוטיבציה והגברת תחושת המסוגלות, על טיפוח מיומנויות הוויסות ועל טיפול בקשיים ולקויות למידה. אף יושם דגש על הקשר עם הילד, על דרבונו, על עצמאותו ועל השתתפותו באופן פעיל. התוצר המשמעותי הנלווה לתהליך יהיה הסיפוק שיחוש הילד בעקבותיו.